מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם היום (שני) דוח בנושא הליכי השיקום של יישובי עוטף עזה והנגב המערבי - הדוח השני על ניהול המלחמה. בדוח עלו ליקויים משמעותיים בהתנהלות הממשלה מול המצב: לא נקבעה מדיניות לשיקום ולהנצחה, כספים שהיו אמורים להיות מועברים לא הגיעו, ומול מנהלת תקומה, שאחראית על שיקום העוטף מטעם הממשלה, ניצבים קשיים משמעותיים.
לפי הדוח התנהלות הממשלה הייתה איטית, ביורוקרטית ולעיתים לא מקצועית, לכל הפחות ללא הבנה של חומרת המצב מצד הממשלה ומשרד ראש הממשלה ובצורה שלא תואמת את הסיטואציה. הממשלה לא הייתה בבקרה על ההתנהלות ועל התקציב, כפי שהוחלט מראש. "לא יעלה על הדעת שוויכוחים ואי הסכמות ימנעו מימוש תקציב פיתוח בהיקף של 5 מיליארד שקלים למיזמי פיתוח שעליו החליטה הממשלה כבר באפריל 2024, לפני קרוב לשנה", כתב המבקר.
לפי הדוח, הממשלה לא נערכה מראש למקרי אסון, נוסף על "עיכובים בטיפול הממשלתי בהקמת הישובים הזמניים ובשיקום ופיתוח החבל". כתוצאה מכך מנהלת תקומה נאלצה להסתייע בהסכמים קיימים של גופים שונים, שלא תאמו את הצרכים הנוכחיים.
המבקר מפרט כי הקמתם של כלל המבנים והתשתיות עבור תושבי קיבוצי בארי, חולית וכפר עזה טרם הושלמה. לפי הדוח, העיכוב הקשה מאוד על משפחות עם ילדים, אשר נאלצו להתגורר בבתים קטנים שאינם מתאימים לצורכיהן. חלק מהמשפחות אף נאלצו לעבור בין כמה יחידות דיור מאז ספטמבר 2024.
אחד הליקויים הבולטים הוא שלמנהלת תקומה לא מונה מנכ"ל בחצי השנה האחרונה. "אין לקבל העדר מנהל קבוע למנהלת מאז אוגוסט 2024 ואין סיבה שהממשלה לא תבצע בקרה כנדרש על החסמים השונים במשך תקופה ארוכה", כתב המבקר. לעומת זאת, הוא ציין לטובה את ההתנהלות של עובדי מנהלת תקומה עצמם, ושל אנשי המקצוע הקבלנים שגויסו.
גם בתחום ההנצחה, על פי הדוח, ישנם ליקויים משמעותיים. חניון רעים והמיגוניות בצומת בארי ובצומת רעים הפכו לאתרי זיכרון והנצחה אף שאינם ערוכים לכך, ואנשים רבים פוקדים מקומות אלה באוטובוסים וברכבים פרטיים וגורמים לסכנה לנוסעים. משרד התחבורה עוד לא התחיל לבצע עבודות במקום, למרות שקיבל הקצאה של 200 מיליון שקלים לטובת זאת. בנוסף, משרד האוצר לא העביר למנהלת תקומה 100 מיליון שקלים שנועדו לנושא.
משרד ראש הממשלה טרם הקים תאגיד הנצחה ולא גיבש מדיניות בנושא, למרות שהוחלט שיעשה זאת. מיזמי ההנצחה הפרטיים לאורך הדרך מעוררים תחושות קשות בקרב בני המשפחות השכולות והניצולים אשר משתמשים בדרכים אלה, ובמפגש עם תושבי אופקים הם העלו שחורי הירי וכתמי הדם שנותרו במיגוניות מזכירים להם באופן קבוע את הטראומה שעברו. יתרה מזאת, השימוש במיגוניות כאתרי הנצחה מקשה על תושבים ועוברי אורח להשתמש במיגוניות במקרה של אזעקה.
