אריה התחזה לילד קתולי, רחל הסתתרה במנזר: משיאי המשואות ביד ושם

באחת האקציות נרצח מריאן, אחיו של אריה שהיה צעיר ממנו ב-6 שנים. האם סלומיאה השיגה מסמכים מזויפים ותכננה לעבור לוורשה. בוורשה שכרה האם חדר בדירה של אלמנה צרפתית. היא סיפרה לשואלים שהם פולנים קתולים ואריה גדל כנוצרי קתולי. באחד הימים הגיעו שוטרים לבניין ואריה ואמו הספיקו לברוח. כעבור כחודש נתפסו וגורשו ברכבת לכיוון מחנה העבודה פרושקוב. השניים ברחו לעיירה לשנה גורה, שם אריה עבד כרוכל עד השחרור.

לאחר המלחמה איתרו את האב שהגיע לתל אביב וב-1945 התאחדו איתו בארץ ישראל הודות לסרטיפיקטים שהשיג עבורם. אריה למד בעתודה רפואית, שירת בצה"ל כרופא בחטיבת גולני וזכה בצל"ש אלוף הפיקוד על ניתוח מאולתר תחת אש. הוא הקים את יחידת ההשתלות הראשונה בישראל, ניהל את המערך הכירורגי בהדסה ויזם חידושים בכירורגיה, בטיפול בחולים אונקולוגיים ובפצועים. לאריה ולרמונה שלושה ילדים ושמונה נכדים.

רחל כ"ץ

רחל כ"ץ לבית לאופמן נולדה ב-1937 באנטוורפן שבבלגיה למשפחת מהגרים. במאי 1940 כבשו הגרמנים את בלגיה. ביוני 1942 נעצר האב בנימין ונשלח למחנה עבודה בצרפת. משם הועבר למחנה המעבר מכלן שבבלגיה וגורש לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצח בנובמבר 1942. אמה פייגע נשאה בעול הפרנסה וההישרדות, כשמטפלת בארבעה ילדים קטנים. האם וילדיה עברו בין דירות מסתור.

שכנתם באחת הדירות, מריה לובן, סיפקה להם מסמכים מזויפים וסייעה להם בעריכת קניות. כשגברו סריקות הגרמנים, העבירה לובן את רחל ואחיה לדירתה ולאחר מכן מצאה להם מסתור במנזר ליד אנטוורפן. לימים זכתה לובן באות חסידת אומות העולם. לאחר מספר חודשים הוצאו רחל ואחיה מהמנזר בשל סכנת פשיטה של הגסטפו. הם חזרו לאנטוורפן וחיו עם אמם בדירת מסתור תחת זהות בדויה, בתמיכת אנשי קשר מהמחתרת הבלגית, עד שחרור בלגיה בספטמבר 1944.

בשנת 1957 עלתה לישראל, נישאה והקימה משפחה. בשנת 2000 הצטרפה רחל לעמותת יש - ילדים ויתומים ניצולי שואה. כיום היא יושבת ראש העמותה ופעילה בעמותת "עמך" הפועלת לתמיכה בניצולי השואה ובבני הדור השני. לרחל ולשמואל שני ילדים ושלושה נכדים.

פליקס סורין

פליקס נולד בשנת 1932 בעיר מוגילב שבבלורוסיה. עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות בקיץ 1941 נמלטה המשפחה מזרחה. בתוך הכאוס שנוצר הופרד פליקס מהוריו ונותר לבדו בשטח הכיבוש הנאצי, שם יעץ לו אדם זר שלא לחשוף שהוא יהודי ושאביו קומוניסט.

פליקס שוטט לבדו זמן רב והגיע למינסק, שם נכלא בגטו והיה עד לרצח יהודים. הוא נמלט ונעצר, אך הציג עצמו כיתום רוסי והועבר לבית יתומים. לאחר מספר חודשים חשדו בו שהוא יהודי והוא נשלח למינסק לעמוד בפני ועדה. חבר הוועדה וסילי אורלוב חיזק את טענותיו שאינו יהודי ולימים הוכר אורלוב כחסיד אומות העולם. 

לאחר השחרור ב-1944 גילה פליקס שמשפחתו שרדה גם כן והם התאחדו במולדובה. פליקס למד בפוליטכניון של אודסה והיה מרצה וחוקר. בשנת 1992 עלה ארצה. הוא נפגש עם בני נוער, סטודנטים ואנשי חינוך ומספר את סיפורו במסגרת יד ושם ופעיל בארגוני שורדים. לפליקס ולאידה ז"ל נולדו שני ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.

גד פרטוק

גד פרטוק נולד בשנת 1931 בנאבל תוניסיה למשפחה דתית בת 11 נפשות. בנובמבר 1942 כבשה גרמניה הנאצית את תוניסיה. אביו נעצר למספר שעות, ולמחרת עברו בני המשפחה לעיר חמאם ליף, וחיו תחת זהות בדויה. אמו חלתה ונפטרה. אביו של גד התחתן בשנית עם מארי, שהייתה כמו אם לילדיו. כשגברה נוכחות הגרמנים בעיר האב ברח למסתור ומארי שלחה את שני אחיו של גד להסתתר ביער. שאר בני המשפחה עברו אל דודם שהתגורר בעיר גאבס והיה פועל מוגן לאור עבודתו בשירות הצי הצרפתי.

עם הזמן אזלו הכסף והתכשיטים, שניתנו כשוחד לגרמנים שערכו חיפושים בבתים. בשלב זה בני המשפחה היו רזים ורעבים מאוד ורק חיפשו מזון. גד נשלח לשוק לבוש כילד ערבי מקומי על מנת להשיג אוכל גם בפחים. במאי 1943 נסוגו הגרמנים מתוניסיה. באחד הימים הגיע לבית אדם בעל זקן ולבוש לא יהודי. גד ואחיו לא זיהו תחילה את האיש שהיה אביהם.

המשפחה התאחדה, חזרה לעיר נאבל וחגגה לגד בר מצווה. לאחר מכן עברו לעיר תוניס, שם היה גד חבר פעיל בתנועת השומר הצעיר. במרץ 1948 עלה גד לארץ בסירת דייגים איטלקית. הוא נקלט בקיבוץ בית זרע והתגייס לפלמ"ח. לאחר מכן היה חבר בגרעין שהקים את קיבוץ כרמיה, ובסופו של דבר השתקע באשקלון. גד היה צלם חובב, ולימים הפך את התחביב למקצוע. לגד ולמונה ז"ל ארבעה ילדים ו-13 נכדים.

אריה רייטר

אריה רייטר נולד בעיירה וסלוי שברומניה בשנת 1929, הבן הבכור במשפחה דתית חסידית. בשנת 1939 סגר המשטר הרומני האנטישמי את בית הספר בו למד אריה. משפחתו גורשה מביתה ועברה לגור במחסן עץ. בשנת 1941 נלקח האב אליעזר למחנה רומני לעבודת כפייה וב-1943 נרצח. אריה ושני אחיו הקטנים עבדו בחנויות לפרנסת המשפחה וסבלו מרעב.

בינואר 1944 נלקח אריה למחנה עבודה סמוך לעיירה רונק ברומניה, ושם עבד בסלילת דרך ביער ובבניית גשר עץ על פני הנהר, גשר הקיים עד היום. באוגוסט 1944 הגיע הצבא האדום לאזור והמחנה שוחרר. אריה צעד יחף 80 ק"מ תחת הפצצות הסובייטים ושב לווסלוי. כששב לעיירה היה משקל גופו 30 קילו. הוא איתר את משפחתו ויחד הם התגוררו במרתף קרוביהם כי ביתם נחרב בהפצצות.

אריה השלים את לימודיו בבית ספר למסחר ולכלכלה. הוא הצטרף לתנועת הנוער בני עקיבא, אסף כספים לקרן הקיימת לישראל ופעל לעליית הנוער. בשנת 1947 שלח את שני אחיו לארץ באניית המעפילים "פאן יורק" והמשיך לסייע לעלייה. בשנת 1951 עלה לארץ והתאחד עם משפחתו בבאר שבע.

אריה עבד במשרד האוצר ובבנק מזרחי, שם התקדם עד לתפקיד סמנכ"ל הבנק. בד בבד השלים תואר ראשון ושני בהיסטוריה של עם ישראל. אריה כיהן במגוון תפקידים ציבוריים והקים את מוזיאון סטרומה ובית הכנסת הגדול "סטרומה", בו משמש גבאי למעלה מ-60 שנה. ב-2002 הוענק לאריה אות יקיר העיר באר שבע, כהוקרה על פועלו הציבורי. לאריה וליהודית חמישה ילדים וכן נכדים ונינים.

עוד בנושא

אבי החטוף: אלון חווה סיוטים בלילות, כמו סבי אחרי השואה

סקר מדאיג: מאמינים כי שואה עלולה להתרחש שוב ליהודים