ירושלים והרי יהודה:
כניסת שבת: 17:52
יציאת שבת: 19:07
תל אביב:
כניסת שבת: 18:15
יציאת שבת: 19:09
חיפה והסביבה:
כניסת שבת: 18:02
יציאת שבת: 19:08
באר שבע והנגב:
כניסת שבת: 18:15
יציאת שבת: 19:08
קצרין:
כניסת שבת: 18:12
יציאת שבת: 19:05
כרמיאל:
כניסת שבת: 18:01
יציאת שבת: 19:07
טבריה:
כניסת שבת: 18:12
יציאת שבת: 19:06
נתניה:
כניסת שבת: 18:15
יציאת שבת: 19:08
אריאל:
כניסת שבת: 18:02
יציאת שבת: 19:08
רחובות:
כניסת שבת: 18:15
יציאת שבת: 19:08
בית שאן והבקעה:
כניסת שבת: 18:12
יציאת שבת: 19:06
אילת:
כניסת שבת: 18:15
יציאת שבת: 19:07
לא להיות אותו דבר — להיות יחד
ארבעת המינים של חג הסוכות מביאים איתם מסר שנוגע הרבה מעבר למצווה עצמה:
איך אנשים שונים יכולים להפוך לאגודה אחת.
חז"ל במדרש רבה דורשים את ארבעת המינים כמשל לסוגים שונים בעם ישראל.
באתרוג יש טעם וריח, בלולב יש טעם ואין ריח, בהדס יש ריח ואין טעם, ואילו בערבה אין לא טעם ולא ריח.
הטעם והריח הופכים במדרש למשל לתורה ולמעשים טובים. האתרוג מסמל את מי שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים; הלולב את מי שיש בו תורה; ההדס את מי שיש בו מעשים טובים; והערבה את מי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים.
והנה מגיע חידושו הגדול של המדרש. כיצד מתייחסים לכל הסוגים הללו? האם מוותרים על מי שאינו דומה לאחרים? האם מנסים להפוך את כולם לאותו דבר?
לא.
המדרש אומר: "יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו."
כל מין נשאר בדיוק כפי שהוא. האתרוג אינו הופך להדס, ההדס אינו הופך ללולב והערבה אינה נדרשת להפוך לאתרוג. דווקא השוני ביניהם נשמר אבל כולם נקשרים יחד.
וזה אולי אחד המסרים החשובים של חג הסוכות גם לחברה שלנו:
אחדות אינה מחייבת אחידות.
אפשר להיות שונים בדעות, באורח החיים, באופי וביכולות, ועדיין לראות את עצמנו כחלק מאותה משפחה. האחדות האמיתית אינה נוצרת כאשר כולם חושבים אותו דבר, אלא כאשר אנשים שונים מוכנים להיות חלק מאותו כלל.
את הרעיון הזה ממשיכה גם מצוות הסוכה. התורה אומרת: "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת", וחז"ל דרשו: "מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת."
למשך שבעה ימים אנחנו יוצאים מהבתים הפרטיים שלנו ונכנסים למרחב פשוט וארעי. הסוכה אינה מבטלת את הבית שממנו בא כל אחד, אבל היא יוצרת מרחב משותף מקום שבו אפשר לשבת יחד.
וכך, כמעט כמו ארבעת המינים, גם הסוכה מזכירה לנו שהחיבור אינו דורש מאיתנו לוותר על הזהות האישית. הוא מבקש מאיתנו להוסיף עליה זהות משותפת.
לא צריך שכולנו נהיה אותו דבר. צריך שנדע להיות יחד.
מתוך התכנית קבלת שבת בעריכת ידידיה תנעמי
