רס"ר (במיל') תמיר אדר, שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה, הובא היום (חמישי) למנוחות בקיבוץ ניר עוז. אדר הושב לישראל אמש אחרי 746 ימים בשבי חמאס, יחד עם החלל אריה זלמנוביץ'.
תמיר נטמן ליד חברו הטוב, דולב יהוד, שנפל לצידו באותה נקודה בקיבוץ. נשיא המדינה, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, וגם שורדי השבי ירדן ביבס, שגיא דקל חן ודוד קוניו - הגיעו להיפרד מחברם.
משה אדר, אביו, נפרד: "תמיר אהוב שלי, חזרת סוף סוף הביתה למקום שבו נולדת, גדלת, והקמת משפחה. למקום שנלחמת עליו בגבורה עילאית עד שלא יכולת להם. אתה גיבור, גיבור אמיתי, יצאת בלי לשאול שאלות. כי איך אמרת לי פעם - אצלנו קודם עושים ואחר כך שואלים שאלות".
"הרבה שנים היינו יחד בכיתת כוננות, מטווחים ואימונים, ותמיד אמרו לנו שאנחנו מחזיקים מעמד שהצבא מגיע, והצבא לא הגיע. סליחה תמירי, שקצת לפני שעזבת את כיתת הכוננות, ולא הייתי איתך כשצריך. סליחה".
"אתה חסר לא רק לי, להרבה אנשים אתה חסר כל כך, אבל אתה גם נוכח אצל כולם. השארתי לך משהו קטן ומיוחד לשתות שתיקח איתך להמשך. רק שתדע שנטע ואסף מדהימים, מיוחדים, והם אתה, והדס שומרת ומגדלת אותם למופת. אוהב אותך", הוא חתם.
"אתה משוחרר וחופשי לדרכך האחרונה, במקום המוגן שבו גדלת והפך לשדה קרב"
אימו, יעל, נפרדה: "תמירי, אתה בבית, חופשי. שנתיים לקח לנו להחזיר אותך הביתה, אתה כאן בדשא שבו התרוצצת, לצד העץ עליו טיפסת, מול בית התינוקות אליו הגעת עם לידתך, ליד השבילים בהם למדת ללכת, לרוץ, לרכב על אופניים, על הדשא בו התגלגלת בצחוק ושמחה בחגים".
"אתה כאן, בבית, משוחרר וחופשי לדרכך האחרונה דרך השבילים בהם התהלכנו ביחד. אתה במקום שבבוקר אחד השתנו פניו, המקום המוגן שבו גדלת ואהבת וטיפחת וגידלת הפך ברגע אחד לשדה קרב שאתה ממגיניו המובילים. בזכותך אנשים כאן חיים".
"פעם שאלתי אותך: תמירי אתה חייב להיות בכיתת הכוננות? וענית: 'אם אני לא והוא לא והוא לא, אז מי כן?' והמשכתי, וחלילה אתה לא חושש שיקרה לך משהו? ענית כדרכך עם חיוך: 'אמא, תיאורטית את צודקת, זה יכול לקרות, מעשית הסיכוי שיקרה משהו - נמוך, הצבא מיד מגיע. כלוחם, סמכת עליהם, כי כזה אתה. ובבוקר הזה היית שם לבד עם קומץ חבריך".
"מספר שבועות אחרי 7 באוקטובר באתי אל הבית שלך ושל הדס, ראיתי את ההרס והחורבה ואז מעל הכל הציץ לי האלבום הירוק של גולני עם כל ההצטיינויות שלך ששמרתי וחשבתי לעצמי - איזה מזל שהם לא ראו את זה, חששתי שאתה שם בשבי וטוב שהם לא יודעים איזה לוחם היית. והיית שם ולא דאגתי אם אתה רעב או מוכה, ידעתי שתעמוד בזה. אז הנה אתה כאן. משוחרר. אני אוהבת אותך וגאה בך וזכיתי לגדל אותך.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "תמיר היקר, אתה סוף סוף שב לאדמה שכה אהבת והקיבוץ שהיה נוף חייך. המעמד הזה טומן בחובו בראש ובראשונה יגון שאין לו שיעור על איש צעיר ואהוב, בן בן זוג אבא אח נכד חבר נפלא, אשר נפל בקרב גבורה מול מרצחים בני עוולה והוא בשיא ימין".
"אל הצער והיגון נלווית תחושה של הערצה וגאווה כלפי חבר כיתת הכוננות בקיבוץ אשר הסתער יחד עם חבריו ונפל בגבורה ומסירות נפש לנוכח פני האויב שהגיע לכאן בהמוניו לטבוח לענות לחטוף את חברי קיבוץ ניר עוז. תמיר יצא כדי להגן על הבית פשוטו כמשמעו. הוא וחבריו היו שם לבד", כך תיאר את סיפור גבורתו.
הנשיא ביקש להתנצל בפני אנשי ניר עוז, הקיבוץ שהפך לסמל לגבורה כשחבריו לחמו בו במשך שעות, בלא סיוע של כוחות צה"ל. "סליחה על שנותרת, יחד עם חבריך לכיתת הכוננות, לבדכם אל מול מפלצות האדם. סליחה שרק כעבור יותר משנתיים, אנחנו משיבים אותך הביתה, לקיבוץ. וזו גם בקשת סליחה מכולכם – נשות ואנשי קיבוץ ניר עוז. סליחה על שלא הגנו עליכם ועל אהוביכם באותו יום מר ונמהר".
אדר היה סגן רבש"צ וחבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר עוז. הוא נפל בקרב ההגנה על הקיבוץ בבוקר 7 באוקטובר וגופתו נחטפה על ידי ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. הוא היה בן 38 בנופלו והותיר אחריו את אשתו הדס ושני ילדיהם, הוריו, שני אחים ואחות. סבתו, יפה אדר, נחטפה גם היא והושבה בעסקת החטופים הראשונה בנובמבר 2023.
בקיבוץ ניר עוז ספדו לו: "כסגן רבש"ץ וחבר בכיתת הכוננות, תמיר יצא מביתו להגן על משפחתו וקהילתו בשבת השחורה. במהלך קרב הירואי שניהל יחד עם חבריו מול מאות מחבלים, תמיר נפצע קשה מאוד, נחטף ולא שרד את הפציעה.
"תמיר היה איש משפחה, אוהב אדם וטבע, חקלאי ואיש חינוך במקצועו. איש של שיח, בעל ידע רחב כמעט בכל נושא. הוא הוא היה אוהד מושבע של מכבי תל אביב, תמיד מוקף חברים ואהוב על כולם. נזכור את תמיר כאיש חינוך מסור, מחובר לטבע ולחקלאות, בן זוג, אבא, בן, אח ונכד אהוב כל כך שחסר לכולנו", נכתב על ידי קיבוץ ניר עוז.
