אבישי דוד, אביו של שורד השבי אביתר דוד, התראיין היום (רביעי) בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב', ושיתף בדרך החדשה של אביתר לצד השיקום שמצפה לו.
"אביתר היה בסכנה אמיתית של מוות, ממש ככה", תיאר אבישי. "גם כשאת את החפירה הוא בקושי הרים, בתוך הנפש שלו הוא רצה לחיות. הוא ידע שיחיה".
"הוא עדיין בתהליך של שיקום, אבל הם חיות אדם, מפלצות. הם שברו לו את הרוח והגוף", הדגיש אבישי. כשנשאל מה מצבו היום: "הוא מתאושש. היום אתה רואה את החיוך, קיבלתי ילד במתנה. אבל זה לא שלם. זו גם התחושה שלו - עד שזה לא קורה וכולם חוזרים, אין פה שמחה אמיתית".
לדבריו, אביתר החל לשתף בסיפורים מהשבי, כשאחד הרגעים הקשים שחלק: "הייתה לו תחושה שעולים למעלה ויוצאים החוצה, הכינו אותם לזה. זה היה כדי לשבור את רוחם. עשו להם תרגיל נוראי - והחזירו אותם למטה (למנהרות). הוא נשאר לבד כמעט חודשיים. כשהוא היה למעלה, הוא שימש כמגן אנושי לבני עוולה".
"אריאל הוחזק בבית משפחה עם ילדים. ידע מעט ממה שקרה בארץ"
יחיאל יהוד, אביה של ארבל יהוד, זוגתו של אריאל קוניו, ואביו של דולב יהוד שנרצח ב-7 באוקטובר, סיפר בתוכנית "בחצי היום" על תהליך השיקום של בתו ובן זוגה, אחרי שנתיים בנפרד. ארבל ואריאל נחטפו יחד אך הוחזקו בנפרד במשך כל תקופת השבי.
"הם משתפים אחד את השני. הם יושבים יחד ומקשקשים בערבית כשארבל אומרת לו 'אני למדתי ערבית טוב ממך'. הם מקסימים בהתנהלות שלהם ועכשיו שניהם יתחילו את מסע השיקום שלהם. ארבל לא התפנתה לזה עד עכשיו".
באשר לתנאי השבי של אריאל: "הוא הוחזק בידי משפחה עם ילדים וידע מעט מאוד אודות מה שקרה בניר עוז ובארץ. בדרך מסויימת, המשפחה שהחזיקה בו רכשה לו כבוד, אבל היו התעללויות מילוליות". על אף שלא היה מחובר לכלי תקשורת, יחיאל סיפר כי הוא ידע בזמן אמת על מה שאירע לדולב, בנו.
עוד סיפר יהוד: "אריאל חווה את ההפצצות של צה"ל. היה ארוע מסויים של פגיעה בסמוך למקום בו הוא הוחזק, היינו במתח גדול מאוד ולשמחתנו - זה התבדה".
"שירי, אריאל וכפיר חסרים לנו. הזמן לא מרפא את הכאב"
עופרי ביבס, אחותו של ירדן, התראיינה בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב' ושיתפה בתחושותיה, עם שובם של החטופים החיים: "הייתה התרגשות גדולה. ירדן הספיק להיפגש עם דוד ואריאל (קוניו) ועם נמרוד כהן, שהיה איתו בשבי לזמן מה. זה נתן לו רוגע, אבל במקביל זה מציף המון".
האזינו לריאיון המלא | כאן רשת ב'
באשר לנאומו של יו"ר הכנסת בו הוריד את סיכת החטופים (שאירע ביום שחרור החטופים החיים): "הרגשתי שתוקעים לנו סכין בלב ומסובבים, שמוחקים בשני משפטים כאב של עם שלם וייסורים של שנתיים שלמות. מחקו את החללים שעוד צריכים לחזור".
על הגעגוע לשירי והילדים: "הסיפור של משפחת ביבס הפך לסמל, אבל אצלינו זה פשוט חסר גדול. כמעט כל יום כשאני אוספת את הילדים שלי מהגנים, זה מזכיר לי שכמעט כל יום הייתי מקבלת הודעה משירי 'אתם באים אלינו?'. הילדים חסרים לי. הספקנו עם כפיר כל כך מעט. זה חסר בפיקניק של שבת שכבר אי אפשר לקבוע, בימי הולדת. זה תמיד קשה במיוחד".
