הערב (שבת) נערכו עצרות ברחבי הארץ בקריאה להשבתו של החטוף החלל האחרון רן גואילי. משפחות חטופים קראו בעצרות בצומת שער הנגב ובכרמי גת: "רן הוא מהראשונים שיצאו להילחם והאחרון שנשאר. זוהי הישורת האחרונה של מאבק ארוך וערכי. אסור לאפשר מעבר לשלבי ההסכם הבאים בלי שהוא חוזר. זו הזדמנות שלא תחזור, זה הרגע לוודא שלא משאירים אף חטוף מאחור".
שורד השבי עמרי מירן נאם בעצרת בצומת הקשתות בשער הנגב: "במהלך השבי היו תקופות ארוכות בהן שהיתי לבד תחת טרור פסיכולוגי ופיזי. ייקח עוד זמן לעכל עד הסוף את מה שנאלצנו לעבור. עם זאת, התקווה שאחזור לא עזבה אותי לרגע. 792 ימים ולילות חלפו מאז שהשתנה עולמנו ועדיין יש לנו שבוי בעזה - רן גואילי. אנחנו נמשיך לדרוש את השבתו למשפחתו ועמו ללא תנאים ובמהרה".
מירן ציין כי "רן הוא מהראשונים שיצאו להילחם והאחרון שנשאר. כמו כולם אני מחכה שיושב ויביא מזור למשפחתו וידליק את האור על כולנו. אני חושב על משפחתו של רן, ומסתכל על המשפחה שלי - אסור שאף משפחה תישא את המשא הכבד הזה לבד. אתם הייתם הגב למשפחה שלי, ועכשיו אני כאן להיות הגב עבור משפחת גואילי".
נירה שרעבי, אשתו של החלל החטוף יוסי שרעבי, שהושב מעזה, קראה בעצרת בכרמי גת: "המעגלים האישיים והמשפחתיים של משפחות החטופים מבארי נסגרו, ועכשיו - נסגר גם המעגל הקהילתי. אנחנו זוכרים בכל רגע ורגע - יש עוד מעגלים לסגור. אנחנו חייבים לוודא שמשפחת גואילי תוכל להיפרד מרן האהוב. אני סומכת על כל אחד ואחת מאיתנו - שלא נשאיר אותם לבד. אני יודעת כמה עם ישראל עטף ועוטף אותנו. אני רואה אתכם מולי ומרגישה את העוצמה של העם הזה".
היא הוסיפה: "זוהי הישורת האחרונה של מאבק ארוך וערכי מאין כמותו. אסור לאפשר מעבר לשלבי ההסכם הבאים בלי שהחטוף האחרון חוזר אלינו. זו הזדמנות שלא תחזור, זה הרגע לוודא שלא משאירים אף חטוף מאחור. שלא משאירים אף משפחה מאחור. שלא משאירים את הערכים שלנו מאחור. רק אז השמש תוכל לשקוע על 7 באוקטובר, ונייצר את היום החדש שחייב כבר להגיע".
מיכל גומא יעקב, דודתם של שורדי השבי יגיל ואור יעקב, נאמה גם היא בעצרת בכרמי גת: "אנחנו עומדים כאן לאורך חודשים רבים כל כך. כדי להגיד בקול ברור - רן גואילי חייב לשוב הביתה - עכשיו - למשפחתו ולקהילתו. חסרונו מותיר את החברה כולה פצועה. המאבק לשחרורו הוא גם מאבק על הנשמה של כולנו. לא ננוח עד שיחזור. לא נניח עד שהאמת תתברר. ולא נפסיק לעמוד יחד. הייחד הוא ההוכחה שאנחנו עדיין עם, עדיין קהילה, עדיין בני אדם. בני אדם שמסרבים לוותר על החיים ועל התקווה. אלו יובילו לשיקום ולריפוי".
