סא"ל במיל' אליסף ורמן, מפקד יחידת הסריקה (יס"ר) דרום של הרבנות הצבאית, סיפר היום (ראשון) על המבצע לאיתור החלל החטוף רן גואילי: "עבדנו כל הלילה, הוצאנו מאות גופות, לא הפסקנו לרגע". בריאיון לתוכנית "קלמן ליברמן" בכאן חדשות ברשת ב', אמר ורמן על הרגע שבו אותר גואילי: "פתאום אני רואה את הידיים של הרופאה רועדות על המכשירים, אני רואה שהעיניים שלה נהיות אדומות, ופתאום יורדת לה דמעה. אני מסתכל עליה, רואה חיוך".
ורמן סיפר כי שלשום נכנסה היחידה שלו לעזה במסגרת המבצע לאיתור גואילי: "קיבלנו אזורים רחבים מאוד של מאות מטרים שהיינו צריכים לכסות. אני מסביר לאנשים שאסור לפספס, כי אם אתה מפספס חלל אחד, כל המבצע הזה יכול לרדת לטמיון. והאנשים פשוט לא מדברים, יש שקט. אנשים יודעים את המלאכה, מתחילים לחלץ מתוך האדמה מאות גופות.
"אנחנו כבר כל כך מתורגלים, אנחנו עובדים כבר בלי להרגיש. אנחנו רואים את רני נגד העיניים, זה לא המבצע הראשון שלנו שניסינו למצוא אותו. אנחנו עובדים ברצף. כל הלילה עבדנו, קור מקפיא, לא הפסקנו לרגע", אמר ורמן.
האזינו לריאיון המלא:
"בצהריים אני שומע פתאום מעמדת השליטה את הרופאה קמה מהמחשב וצועקת: 'תטיסו לי לכאן את ממצא ככה וככה!'. טסתי לבור, קראתי למ"מ שהיה שם, שמנו את החלל על האלונקה ורצנו לעמדה שמאפשרת בדיקות יסודיות יותר. שישה רופאי שיניים מכל הכיוונים, אנחנו עומדים שם בהתרגשות וכולם מתחילים להתפלל בצורה שאי אפשר לתאר אותה".
"קבענו איזשהו נוהל שאם נמצא אותו, כדי ששום דבר לא יצא חלילה לפני שהמשפחה תדע – נמשיך לעבוד כרגיל. מפקד יחידת השו"ן ניגש אלי ואמר לי שמתקשרים עכשיו למשפחה לבשר להם והמשפחה קיבלה את העדכון. קרוב ל-150 חיילים יורדים מבאגרים, משופלים, מכל מיני נקודות בשטח שהיינו בהן, מתאספים ועומדים שם בשקט. ואז הסמג"ד שלי, שפיקד על המבצע, אמר להם: מצאנו את רני".
"אנשים התחילו לבכות. אני לא זוכר כמה אנשים התחילו לבכות לי על הכתף. איפשהו שם בחלל ה-600 או ה-700 אתה כבר ספוג בתוך זה ורק קדושת המשימה מניעה אותך. ופתאום אתה שומע שהצלחת לסגור מעגל – מהחלל הראשון ב-18:00 בערב ב-7 באוקטובר ועד החלל האחרון בתוך עזה ב-15:00 בצהריים".
"אנשים בכו, התחבקנו. אמרנו קדיש ליד החלל, עטפנו אותו בדגל ישראל. פשוט עמדנו ושמרנו עליו. עשינו מסדר קרבי קצר בנוכחות הרמטכ"ל, ומשם נפגשנו עם המשפחה שלו כשהעברנו את החלל בתוך ארון. כשמסרנו לאיציק את הארון – נסגר עבורנו מעגל מאוד משמעותי במלחמה".
ד"ר אסתי שרון, מפקדת יחידת רופאי השיניים המתנדבים של חטיבת הזיהוי במשטרה, שזיהתה את רן גואילי סיפרה הבוקר לקרן נויבך, בתוכנית "סדר יום" בכאן חדשות רשת ב' על המבצע לזיהוי רן: "בסביבות הגופה ה251 למיטב זיכרוני, אני מקבלת תמונה, וכבר כתבו לי עם סימני קריאה: "תראי תראי! סוף סוף יש מישהו שנראה כמוהו. אני מיד קמה ומבקשת שיביאו את החלל מהבור. אנחנו יושבים וכותבים את הממצאים, ואכן זהו זיהוי מדעי של רן!".
האזינו לריאיון המלא עם אסתי שרון:
"ברגע שראיתי את צילומי השיניים שנשלחו לי מהבור, הידייים התחילו לרעוד. תחושה של התרגשות מטורפת, דופק על מאתיים. ועדיין אני יודעת שאני חייבת להיות סופר מרוכזת. אין לי פה אפשרות לטעות – אבל ההתרגשות הייתה בשמים. באותו רגע עם אותה ההתרגשות נוחת העצב הנוראי, זהו זה סופי והוא אחרון. הוא שוטר, אני גם שייכת למשטרת ישראל , וזה גם היה מאוד סימבולי".
"אנשים שם דמעו, התחבקנו בעצב, לא האמנו שזה באמת קרה. והבנו שזה נגמר זהו זה. ואז הורדתי את שרשרת עם סיכת החטופים שהייתה לי על הצוואר, שמתי אותה בכיס, וזהו אני סיימתי את העבודה שלי"
