האיראנים לא פלשו קרקעית למדינות המפרץ, אבל מה שהם עושים שם בימים האחרונים מעיר משנת יופי את השכנות של משטר האייתוללות, שלא רגילות לספוג מתקפות כאלו על בסיס יומיומי. קולות הפיצוצים שהפכו לשגרה במדינות המפרץ ממחישות - ככה זה נשמע כשקונספציה מתנפצת לרסיסים בשכונה שלנו.
אז האם המתקפה האיראנית על מדינות המפרץ היא 7 באוקטובר שלהם? יש לא מעט מדינות באזור שחשבו ש"איראן זה נכס". עד היום זקני ריאד זוכרים היטב את מה שקרה בספטמבר 2019, בקדנציה הראשונה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. המתקנים של ענקית הנפט "אראמקו" הותקפו בעוצמה. בהתחלה חשבו שזה החות'ים בתימן, שאפילו לקחו אחריות, אבל אז התברר שזה הגיע ישירות מאיראן.
הרקע למתקפה היה המדיניות ההתקפית של סעודיה באזור נגד שלוחותיה של טהראן בסוריה, עיראק, לבנון ותימן. זו הייתה הדרך של האיראנים להראות לסעודים מי בעל הבית האמיתי במפרץ.
כמה היה זה מהלך מוצלח? יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שאפילו קרא למנהיג העליון של איראן עלי חמינאי שחוסל "היטלר של ימינו", בחר ללכת צעד אחורה ולנסות לפתור בדרכי שלום את הבעיות עם משטר האייתוללות.
"אנחנו קוראים לקהילה הבין-לאומית למלא את חובותיה לשמירה על הביטחון והשלום הבין-לאומיים, ולכפות על ישראל לכבד את הריבונות של הרפובליקה האסלאמית של איראן האחות ולא לתקוף את שטחיה", אמר אז בן סלמאן.
המהלך של ריאד הכתיב את הטון להרבה מדינות במפרץ שבחרו לחמם את היחסים עם טהראן, בהן איחוד האמירויות, חברתנו משכבר הימים, שספגה - כמו סעודיה - מכות מהחות'ים בתימן. אז, היו אלה שדות התעופה של דובאי ואבו דאבי, ובית הזיקוק ב'אל-מוסאפח', שהיו על המוקד של המורדים החות'ים.
למה מדינות המפרץ בחרו שוב ושוב להתקפל מול איראן?
בשביל להבין את זה, צריך להיכנס לראש העסקי של אותן מדינות. כשאתה נמצא במרחק נגיעה ממעצמה עוצמתית וחמושה, האופציה היחידה שלך כדי לשמור על מתקני הנפט, הכלכלה העשירה ונתיבי הסחר הבין-לאומיים שלך - היא לרצות את משטר האייתוללות.
עמוק בליבם, מנהיגי המפרציות ידעו היטב מהו משטר האייתוללות ואת שאיפותיו הכמוסות. קצת כמו ישראל לפני 7 באוקטובר, מדינות המפרץ ניסו לקנות שקט בכל מחיר. הן היו הלובי הכי חזק של טהראן בוושינגטון - ואפילו היו אלה שניסו למנוע מטראמפ את התקיפה באיראן. סעודיה אף הודיעה לאיראן מראש שלא תיקח חלק בכל פעולה צבאית אפשרית נגדה.
אולי זה נשמע מפתיע, אבל יש בדבר הזה גם אסטרטגיה שאפשר להבין. אחרי קריסת הציר השיעי, לשכנות של איראן עדיף היה לשמר את המצב הקיים שבו המעצמה השיעית איבדה מכוחה ונותרה חלשה יחסית ומבודדת. "איראן זה נכס" - גרסת מדינות ערב.
אבל בדיוק כמו בישראל, הקונספציה הזאת התנפצה ברגע אחד. בתגובה למתקפה האמריקנית-ישראלית נגדו, המשטר האיראני הפצוע פתח בהשתוללות חסרת תקדים - גם נגדן.
זה התחיל במתקפות איראניות נגד בסיסים אמריקניים באזור - אבל הסלים מהר מאוד. מדינות המפרץ מצאו את עצמן חוטפות אפילו יותר חזק מישראל, והזעם שם גדול. איראן, במהלך ציני טהור, הפעילה את נשק יום הדין: תקיפה על מתקני האנרגיה של המפרציות ביחד עם סגירת מצרי הורמוז - מצרי הנפט העמוסים בעולם. כל זה כדי להטיס את מחירי האנרגיה בעולם לשיאים חדשים ובכך ללחוץ על טראמפ לסיים את המלחמה.
למדינות המפרץ לא עזרו כל ניסיונות החנופה והריצוי, אפילו לא של עומאן וקטר שניסו לתווך בין וושינגטון לטהראן עד לרגע האחרון. ברגע האמת, איראן לא מצמצה והפכה את אותן מדינות לפיונים במשחק שלה.
אז האם המדינות הערביות במפרץ התעוררו סוף-סוף? מצד אחד, קשה שלא לשנות גישה אל מול כדורי אש ופטריות עשן שעולים ברחבי המפרץ מטילים וכטב"מים איראניים. מצד שני, נראה שבמדינות ערב עוד לא ממהרים לעבור למצב מלחמה, ועדיין חושבים שם על מחירי הנפט. אם לשפוט לפי העבר, ייתכן מאוד שהן מחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילן.
הקונספציה אולי נשברה, אבל מחסום הפחד? ממש לא בטוח. וזה אולי ההבדל הגדול בין מה שקורה במדינות המפרץ - לבין מה שקרה בישראל.
