פעמיים תוך שנה, טראמפ נתן לנתניהו אור ירוק לתקוף באיראן - ואחר כך כפה עליו את סיום המלחמה, ללא כל הסדר עם איראן. מה שהתחיל ביוני 2025 כעימות חריג בן תריסר ימים בין ישראל לבין איראן, שסיומו היה במעורבות אמריקנית בהפצצת מתקני הגרעין של איראן, הסתיים אז כמו היום, בציוץ ברשת Truth.
אבל הבעיה כעת מהותית הרבה יותר, והיא מתחילה בכך שהבטיחו לנו - ולציבור האזרחי האיראני - אחרת. אחרי 'עם כלביא' ראש הממשלה אמר שההישג הזה יירשם לדורי דורות. ובכן, זה לא החזיק הרבה. עם היציאה למלחמה הנוכחית, ישראל לא פרסמה את מטרות המלחמה, ובמסמכים הפנימיים נכתב כי המטרה היא לפגוע באופן יסודי במשטר - ולהסיר את האיום הקיומי. פגיעה משמעותית במשטר האיראני אכן קרתה. אך הסרת איום? אני אתמול, יחד עם מיליוני ישראלים נוספים, שהיתי במקלט באמצע הלילה גם לאחר כניסתה של הפסקת האש לתוקף. אם צריך להתבסס על דברי נתניהו, בקולו, מטרת המלחמה הזו היא לרסק את תכנית הגרעין של איראן, לרסק את התכנית הבליסטית של איראן, וליצור את התנאים להחלפת המשטר באיראן. אף אחד מהדברים הללו לא התרחשו באופן מלא.
יכול להיות שזה עוד יקרה, בכל זאת - המשא ומתן עם איראן צפוי להתחיל רק בשישי באיסלאמבד - אבל זו בדיוק הנקודה: טראמפ שילם במזומן בדמות הפסקת אש בת שבועיים - ואחר כך, מי יודע. נשיא ארה"ב ממשיך לפזר הבטחות: שהפתרון לסוגיית האורניום המועשר יהיה מושלם, שבאיראן יש משטר חדש (ולדעת קהילת המודיעין הישראלית, הוא נוטה במובהק לכיוון קיצוני יותר במשמרות המהפכה, אבל מי סופר), ושאנחנו יכולים להיות כפסע מתור הזהב של המזרח התיכון. רק אתמול ההכרזות היו על עידן האבן, עכשיו כבר זהב. זה טראמפ. השאלה - מה איתנו?
אמש פורסמה בניו יורק טיימס כתבת ענק על מאחורי הקלעים של אישור היציאה לדרך למלחמה. כותביה הם שניים מבכירי הכתבים בעידן טראמפ בבית הלבן, ומדובר בקטע מתוך ספרם העתידי שקיבל את הכותרת הכה רלוונטית לימינו "שינוי משטר". תיאור פגישת השכנוע בבית הלבן של נתניהו בפברואר מרתק. רה"מ הגיע עם מצגת, ראש המוסד ובכירי מערכת הביטחון שעלו בוידיאו מאובטח - כדי להסביר את התכנית הישראלית ולשכנע שאפשר לעשות את זה, to make Iran great again.
יממה אחרי הפגישה, גם המומחים האמריקאים הציגו את הניתוח שלהם ליוזמה הישראלית, שתוארה בארבעה פרקים: עריפת ח'מינאי האב, שיתוק יכולת איראן לייצא טרור גם באמצעות השלוחים שלה, חידוש ההפגנות באיראן ושינוי משטר. המסקנה של יועצי הבית הלבן הייתה ששני החלקים הראשונים ישימים (הראשון אכן קרה). היתר - רחוקים מהמציאות. לפי הכותבים בניו יורק טיימס, ראש ה-CIA ראטקליף הגדיר את התכנית לשינוי משטר מגוחכת. שר החוץ רוביו אמר כי היא 'בולשיט'. שניהם, אגב, מזוהים מאוד עם המפלגה הרפובליקנית. ובכל זאת - הפיץ' של נתניהו היה משכנע, האור הירוק ניתן, והיתר היסטוריה. אבל זה בסוף טעם הלוואי שנותר עם המלחמה הזו, התחושה ודעת הקהל העולמית ששוב, ישראל גררה את ארה"ב למלחמה במזרח התיכון.
ויש גם את השורה התחתונה המיידית. הסיכום כרגע הוא על פתיחת מצר הורמוז - שהיה פתוח אפילו בימי המלחמה הראשונים - בעבור אותם 14 ימי הפסקת אש. אבל כעת, האיראנים עתידים לגבות סוג של מס ממעבר הספינות במצר יכול להיות גם שמדובר בעז, שאיראן תסכים לוותר עליה בשיחות בפקיסטן. אך אם לא, זה מתכון בטוח לנקודת יציאה איראנית מהמצב הכלכלי הרעוע שלה, שהיה נכון עוד לפני המלחמה הזו. טראמפ גם הבטיח שאיראן יכולה להשתקם ושארה"ב תסייע בבניית התנועה מחדש במצר. לפי מקורות, איראן תחוייב בכך שהכסף הזה יילך לשיקום אזרחי, לא צבאי. נשמע מוכר למישהו? המשטר כך מקבל אפיק הכנסה חדש, שגם אם באמת יופנה למטרות אזרחיות - ישחרר לו כספים למקורות אחרים.
במהלך הלילה, נתניהו הוציא הודעה באנגלית כמובן, שמתייחסת להסכם. לפיו, הוא לא כולל את הפסקת האש בלבנון - בניגוד לדברי המתווך הפקיסטני. בדרך פלא, חיזבאללה נצר את האש משעות הערב (ונקווה שכך ימשיך). אבל כוחות צה"ל שנפרסו בעומק דרום לבנון עדיין שם. בדומה לעזה, עכשיו גם בלבנון, צה"ל נמצא בעומק השטח, ללא הסדר ברור או מדיניות קבועה. במזרח התיכון הזמני הוא לרוב הקבוע. אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, מתברר שהקבוע החדש הוא לא רק נוכחות קרקעית ישראלית בסוריה, בלבנון, ובעזה, אלא גם עימות ישיר מעת לעת עם איראן. ובהתבסס על נקודת הסיום הנוכחית, זה ממש רק שאלה של זמן, מתי הוא יתחדש.
