ב-1 בפברואר 1979 נחת חומיני בטהראן והכריז על כינונה של הרפובליקה האסלאמית. כחצי שנה לאחר מכן, ב-16 ביולי 1979 עלה סדאם חוסין לשלטון בעיראק. כעבור כשנה, ב-22 בספטמבר 1980 פלש חוסין לאיראן. מדוע הוא עשה זאת? לא רק בגלל השאיפות הטריטוריאליות ורצונו לספח לעיראק את מחוז ח'וזסתאן העשיר בנפט, סדאם חוסין הסוני הבחין מיד בסכנה השיעית שצמחה בין לילה מעבר לגבול והוא יצא לקרב מאסף.
הוא היה הראשון ברמה האזורית, עוד לפני ישראל, וברמה הבינלאומית, עוד לפני ארצות הברית לזהות את הסכנה השיעית והוא ניסה להקדים תרופה למכה ופלש לאיראן כדי להכניע אותה. המלחמה ארכה שמונה שנים והסתיימה בתיקו מכאיב שהותיר מאות אלפי הרוגים ומיליוני פצועים בשני הצדדים. במהלכה חוסין הכאיב קשות לאיראן והוא לא בחל באמצעים כולל שימוש בנשק כימי. סדאם השתמש בגז חרדל נגד איראן שלה לא היה מענה לכך. טהראן עדיין סוחבת על גבה טראומה קשה מאוד מהמלחמה הזאת.
במאמר מוסגר אפשר לציין כי בתקופת המלחמה הזאת ארצות הברית וישראל הגדילו לעשות וניסו למכור נשק דווקא למשטר האייתוללות של איראן במה שכונה אז פרשת איראן-קונטרס או "איראנגייט". אז הייתה זו שערורייה פוליטית במהלך כהונתו השנייה של ממשל רונלד רייגן. אז, מכרה ארצות הברית נשק למשטר האייתוללות באיראן בעסקה סיבובית שתווכה על ידי ישראל. בתמורה שחרר ארגון חיזבאללה בני ערובה אמריקנים שהחזיק בלבנון.
ההחלטה של איראן לפתח את פרויקט הגרעין ותשתית הטילים הבליסטיים שלה הייתה תוצאה ישירה של חוסר האונים שלה אל מול מתקפת הנשק הכימי נגדה במלחמתה מול עיראק. בימים ההם ישראל לא הייתה בכלל על הכוונת של טהראן. היא ביקשה להתגונן דווקא מהסכנה הערבית-מוסלמית-סונית שסדאם חוסין הוביל.
ואז התרחשו פיגועי 11 בספטמבר ב-2001. ארצות הברית מוכת ההלם חיפשה אשם – וזה היה סדאם חוסין. דווקא הוא מכל האשמים הפוטנציאלים היה זה שסומן כאויב המר של המערב, וארצות הברית יצאה למלחמה שבסופה השטן מבגדאד הופל.
שלא נטעה, סדאם חוסין היה בהחלט דיקטטור חשוך שלא עשה טוב לבני עמו בלשון המעטה. אלא מה, חוסין היה הקיר שחסם את התמנון האיראני, הסכר שחסם את המבול השיעי מהצפת המזרח התיכון. וזה מה שקרה. מיד עם נפילתו נפתחו השערים לרווחה מול איראן והיא החלה לשלוח זרועות לכיוון סוריה ולבנון דרך עיראק. נפילת סדאם חוסין אפשרה לאיראן לבנות את ציר הרשע שאיגף את ישראל מכל הכוונים, עיראק, סוריה לבנון עזה ותימן.
כמובן שבמערב ובארה"ב לא יודו בטעות שלהם ובקוצר הראיה שלהם בהפלת סדאם חוסין אבל זה כבר חלב שנשפך. אבל מה קרה בהמשך? איראן של האייתוללות היא מדינת מהפכה. כדי לבסס את שלטונה ולתת לעצמה לגיטימציה היא זקוקה לשני דברים. הראשון זה אויב חיצוני ועדיף שיהיה אויב רחוק גיאוגרפית ממנה. השני, היא חייבת לייצא את המהפכה כדי לשדר, פנימית וחיצונית אשליה של עוצמה וכוח מתפשט.
ישראל הייתה לאויב האולטימטיבי ואיראן סימנה אותה במיידי
אחרי שסדאם ועיראק הפסיקו להוות איום ישראל הייתה לאויב האולטימטיבי הזמין והמועדף ביותר ואיראן סימנה אותה במיידי. במקביל, עיראק, סוריה, לבנון, עזה ותימן היו יעדים נוחים לייצוא המהפכה. איראן, המוסלמית השיעית, שכבר עשתה כברת דרך ארוכה בפיתוח הנשק הגרעיני ותשתית הטילים יצאה לדרך חדשה ולסכסוך יזום ומחושב שכל תכליתו שימור המהפכה בשלב הראשון ובשלב השני, ארוך הטווח החזרת עטרה ליושנה. במונחים שיעים זה שליטה שיעית בעולם האסלאמי ובראשם העיר מכה בערב הסעודית.
על פי האמונה השיעית, אחרי מותו של הנביא מוחמד השלטון בעולם המוסלמי היה אמור לעבור בצוו אלוהי לאימאם עלי בן אבי טאלב, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד. אלא שבני אומיה הסונים משבט כורייש גנבו את זה מהם. בהמשך הם רצחו את עלי בן אבי טאלב ורדפו את צאצאיו ובסוף רצחו את בנו של עלי אל-חוסין בעיר כרבלאא בעיראק. מאז השיעים מציינים את היום הזה, יום העשוראא בטקס בו הם מכים את עצמם בשרשראות ועד זוב דם זכר למות האימאם אלחוסין.
לפי אמונתם, הם ממתינים לבואו של האימאם, המשיח בנוסח השיעי שיגאל אותם מרדיפה ויחזיר עטרה ליושנה. בהקשר הזה, שלטון האייתוללות הוא החלופה הטכנית, מילוי המקום, של האימאם (המשיח) עד בואו.
חשוב לציין את זה כי ישראל אף פעם לא היעד הסופי של איראן השיעית. ישראל היא רק תחנת מעבר, שתביא את האומה השיעית ליעד הסופי שזה העיר מכה בערב הסעודית. שם נמצאת הכעבה, המקום הקדוש ביותר בעולם האסלאמי. ישראל בעיני איראן משמשת כפלטפורמה הכרחית ונוחה לליכוד ההמון המוסלמי מסביב לה. את ישראל והיהודים קל מאוד לשנוא ולהשניא. ירושלים, שאין לה חשיבות בעיניים שיעיות, היא בהחלט אבן שואבת להמון מוסלמי שקל להסית נגד ישראל.
ישראל היא רק תחנת מעבר שתביא את האומה השיעית ליעד – מכה
כל זה מוביל למלחמה הנוכחית. במערכה הזאת איראן הייתה חסרת אונים מול העליונות האווירית של ישראל וארצות הברית. זאת הייתה הבטן הרכה שלה. היא הוכתה קשה מאוד ולא היה לה מענה למעט ירי טילים שלא היה כה יעיל מול ישראל שיש לה מערך הגנה אווירית חזק.
במלחמה שלה מול עיראק הבטן הרכה של איראן הייתה היעדר מענה לנשק הכימי שהמטיר סדאם חוסין ומעליה ואיראן בתגובה יצאה לפרויקט הגרעין והטילים.
אם המלחמה הזאת תסתיים כששלטון האייתוללות על כנו, איראן, כשם שלמדה את הלקחים ממלחמתה מול עיראק תלמד גם היום את הלקחים והיא תתחיל במשימה הבאה. להבנתי איראן תשאף במיידי לפיתוח מערך הגנה אווירית אפקטיבי כמענה לעליות האווירית של ישראל והאמריקנים. סין ורוסיה לא יהססו לעזור לה וגם לאיראן יש מספיק ידע כדי לעשות זאת בעצמה.
בהמשך היא תדהר בכל הכוח כדי להשיג נשק גרעיני ולא בהכרח דרך ייצור עצמי, יש מוכרים לכל סחורה בעולם. איראן עם פצצה גרעינית אחת היא מדינה שלא רק שלא יעזו לתקוף, היא גם מדינה שתוכל לפתח בהמשך וללא מורא נשק גרעיני משלה.
זאת ועוד, איראן, אחרי המלחמה הזאת תשתמש, להבנתי בנשק שעד עכשיו לא השתמשה בו וזה המיעוט השיעי שחי במדינות המפרץ כווית, קטר איחוד האמירויות, עומאן וביתר שאת גם בתימן כדי לערער את היציבות במדינות האלה. אולי בהמשך גם להוביל להפיכות שיתנו דריסת רגל לשלטון שיעי בהן. סעודיה תשלם ביוקר אם דבר כזה יצליח.
להבנתי, בארצות הברית ובישראל טעו בהבנת הפסיכולוגיה ששולטת בנרטיב האירני שיעי. זאת אומה עם תחושת גאווה היסטורית עמוקה ונרטיב שיעי המבוסס כולו על תחושת נרדפות הטבועה עמוק בבסיס ה-DNA של המהפכה הדתית. לא משנה כמה קשה המכה שהונחתה על איראן, המשך קיומו של שלטון האייתוללות שם הוא בהחלט תחילתו של סדר חדש במזרח התיכון והעולם. הסדר שבו ידה של איראן תהיה על העליונה. המלחמה הבאה תיראה ממש אחרת מזו שחווינו בחודשים האחרונים.
