החשיפה של נעמה שחר כנפגעת נוספת של החשוד באונס שי-לי עטרי, הובילה לגל של דרישות להתרת פרסום זהותו של החשוד, ואף לתופעה שבה גולשים ברשת חושפים בעצמם בדרכים יצירתיות - ואף בגלוי - את זהותו.
זאת לא הפעם הראשונה שבה מתחוללת סערה סביב איסור פרסום שם חשוד בעבירות מין. הציבור דורש שלא להגן על שמם של החשודים, ולהעביר את הבושה צד - ולכן מפרסם אותם בעצמו חרף העבירה על החוק.
כך גם במקרה אחר שחולל סערה ציבורית וחל עליו איסור פרסום גורף, אך ברשתות החברתיות תנהל שיח ער עליו שגלש לשיחות סלון: בימים האחרונים, בעקבות פרסום של רועי ינובסקי בכאן חדשות, זומן לחקירה קצין בכיר בלהב 433 בחשד להטרדה מינית ומעשה מגונה בשוטרת. הקצין מיהר לבית המשפט בבקשה לאסור לפרסום את זהותו.
מול הפרסומים ברשתות, המשטרה לא אוכפת את צווי איסור הפרסום - גם כשהיא ביקשה אותם וכאשר הם חלים במפורש על הרשתות החברתיות. בכך, הופכים צווי איסור הפרסום לאות מתה.
הגיע הזמן שבתי המשפט יקחו בחשבון שבעידן הרשתות קשה להשתיק את זכות הציבור לדעת, במיוחד כשמדובר בחשודים בעבירות מין, ויצמצמו את מתן צווי איסור הפרסום.
ועוד יותר מכך - הגיע הזמן לחשוב על חקיקה חדשה, כפי שדורשת שי-לי עטרי שבמסגרתה תילקח בחשבון עמדת נפגעת העבירה כאשר דנים בבקשתו של חשוד לאסור את פרסום זהותו.
יש חשיבות ציבורית לפרסום שמות חשודים, ואסור שצווים אלו ישמשו ערי מקלט עבורם. על בתי המשפט להעניקם לחשוד רק במקרים שהוא סבור שאין חשד ראשוני כלל נגד מבקש הצו. בימינו, כאשר צווי איסור פרסום ניתנים כלאחר יד, לעיתים תוך הגנה מפורשת על החשוד, אמון הציבור במערכת המשפט נשחק ושלום הציבור בסכנה.
בינתיים, בימים הקרובים צפוי השופט שטיין להכריע בשאלת המסוכנות לאובדנות וחוות הדעת שהגיש החשוד באונס שי-לי עטרי ובתקיפת נעמה שחר.
