במשפט אחד תיאר נציג הממשלה את הסיפור כולו: "רק אחרי שננצח בכל החזיתות - נוכל לחקור" . כמה חזיתות? שבע במספר. וזה אולי הסיפור כולו: מלחמה שאף פעם לא די לה. שוב, כל החזיתות כולן נמצאות על סף חידוש הלחימה.
מה שנכון באיראן, בלבנון וגם ברצועת עזה, מתרחש ביתר שאת גם באולמות בית המשפט העליון, רק שכאן הקרב הוא במוצהר, הקרב על הנרטיב. היום בדיון מנסה הממשלה לקבוע שתי מוסכמות, מבחינתה: לשכנע מדוע לא צריך להקים ועדת חקירה לטבח 7 באוקטובר, וגם אם הממשלה תחליט, בטובה כמובן, להקים ועדה שכזו - מדוע בית המשפט לא צריך להתערב - לא בהרכבה ולא בסמכויותיה.
זמן קצר לפני תחילת הדיון, התגלע מחוץ לאולם עימות בין בני משפחות שכולות שמתנגדות לוועדת חקירה ממלכתית לבין בני משפחות שעתרו לבג''ץ. בהמשך ניסו מפגינים נגד בג"ץ להתפרץ בכוח לדיון וקראו בין היתר: "לשפוט את השופטים". שידור הדיון הופסק והשופטים פונו מהאולם באופן חריג. האם ישנו ישראלי אחד הגון שרווה נחת מהתיאור דלעיל? מה קרה לכל הממבו-ג'מבו של "ביחד ננצח", לצד "כוחותינו באחדותינו"?.
אגב, למרות כל הוויכוחים, גם נציג הממשלה אמר בדיון עצמו: כן, הכנסת הזו מתכוונת להשלים את המסד החוקי להקמת ועדה - לא ועדת חקירה ממלכתית חלילה, אלא ועדת חקירה או בדיקה לפי ראות הממשלה עצמה. באורח פלא, הפעולה הזו צפויה להסתיים בדיוק עם סיום תקופת מושב הקיץ.
מה עוד צפוי לקרות בתום מושב הקיץ? שיא קמפיין הבחירות. וזה בדיוק הנקודה שאליה רוצה ראש הממשלה נתניהו להגיע: גם מצד אחד להתקרב למערכת הבחירות עם ממשלה שכמעט תשלים את ימיה, למרות שתחת אחריותה התרחש הטבח הגדול ביותר מאז השואה ליהודים, וגם כאשר כביכול יהיה מענה לכל השאלות שעולות בראשן - למה לא לחקור את מה שקרה?
אז ועדת חקירה אולי תקום, אולי עד אז אחת מבין חזיתות הלחימה תיסגר, אבל בסופו של דבר גם בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לראות דריכות ביטחונית שמטלטלת מדינה שלמה - ואפשרות של חידוש הלחימה לא רק בלבנון ובעזה - אלא גם באיראן. מלחמה שאף פעם לא די לה.
