בשנת 2021 עשה ראש שירות הביון הבריטי MI6, סר ריצ'רד מור, דבר שכמעט לא קורה בעולם הביון - הוא התנצל. לא בפני ממשלה זרה, לא בפני בעלת ברית ולא בפני הציבור הבריטי. הוא התנצל בפני אנשים שהארגון שבראשו הוא עומד דחה במשך עשרות שנים - רק בגלל מי שהם. מור ושאר ארגוני הביון כבר למדו מאותה טעות, אך נראה שראש שב"כ דוד זיני - לא.
עד תחילת שנות ה-90, נאסר למעשה על להט"בים לשרת בשירותי המודיעין הבריטיים. מועמדים נפסלו, עובדים פוטרו ואחרים נאלצו לחיות בפחד מתמיד מחשיפה. ההנחה הייתה שהם מהווים סיכון ביטחוני משום שאפשר לסחוט אותם. מור הודה שהמדיניות הזאת הייתה "שגויה, בלתי צודקת ומפלה", והוסיף משפט שהיה נשמע בלתי נתפס בדורות קודמים של קציני מודיעין: "להיות להט"ב לא הפך את האנשים הללו לאיום על הביטחון הלאומי. כמובן שלא".
הוא אף הודה כי בריטניה שילמה מחיר מקצועי כבד: "שללנו מעצמנו כמה מן הכישרונות הטובים ביותר שבריטניה יכלה להציע". ההתנצלות הזאת לא הייתה אירוע נקודתי. היא הייתה חלק מחשבון נפש עמוק שעברו שירותי הביון במערב. למעשה, קשה למצוא כיום ארגון מודיעין מוביל במדינה דמוקרטית שאינו משקיע מאמצים בגיוס, בשימור ובקידום עובדים להט"בים.
הלהט"בים בישראל אינם זקוקים לדוד זיני כדי להוכיח את נאמנותם למדינה
בארצות הברית, למשל, עברו קהילת המודיעין והפנטגון מהפכה של ממש. במשך עשרות שנים נחשבה נטייה מינית עילה לשלילת סיווג ביטחוני.
כיום פועלות רשתות עובדים להט"ביות רשמיות ב־CIA, ב־NSA, ב־Federal Bureau of Investigation ובגופי מודיעין נוספים. סוכנויות אלה משתתפות בירידי תעסוקה ייעודיים, מציגות עובדים להט"בים בקמפיינים לגיוס כוח אדם ומדגישות בפומבי כי זהות מינית או מגדרית אינה מהווה שיקול בקבלה לעבודה או בקידום.
לאחר עשרות שנים, ארגוני הביון במערב הגיעו למסקנה ברורה: הגיוון האנושי משפר ביצועים. במקביל השתנתה לחלוטין תפיסת הסיכון הביטחוני. אם בעבר חששו שקצין מודיעין להט"ב יהיה פגיע לסחיטה, כיום מבינים שהסיכון נובע דווקא מהצורך להסתיר. עובד שאינו נאלץ לחיות חיים כפולים הוא עובד שקשה יותר להפעיל עליו לחץ.
זהו הרקע שבגללו עמדותיו של ראש שב"כ דוד זיני מעוררות דאגה. הן אינן עומדות רק בניגוד לתפיסות ליברליות או לערכי שוויון - הן עומדות בניגוד ללקחים המקצועיים שאליהם הגיעו בעמל רב ארגוני המודיעין המובילים בעולם.
המסר שעלול להיקלט בקרב צעירים וצעירות מהקהילה הגאה פשוט: אתם אולי יכולים לשרת, אבל אינכם רצויים באמת. זהו מסר הרסני לכל ארגון המבקש לגייס את האנשים הטובים ביותר.
כאן בדיוק טמונה הבעיה. כאשר מועמדת מוכשרת בוחרת שלא לפנות לשב"כ, או כאשר מועמד מבריק מחליט שהארגון אינו מקום עבורו, הקהילה הגאה אינה זו שנפגעת. שב"כ נפגע. הוא מאבד יכולות, כישרונות ואנשים שאולי היו יכולים להיות מהחוקרים, המפעילים, האנליסטים והמפקדים הטובים ביותר שלו. ארגון ביטחוני המבקש לגייס את האנשים הטובים ביותר אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על אנשים מוכשרים רק בשל נטייתם המינית.
הלהט"בים בישראל אינם זקוקים לדוד זיני כדי להוכיח את נאמנותם למדינה. הם כבר עושים זאת מדי יום. הם משרתים בצה"ל, במילואים, במשטרה, במערכת הביטחון, בבתי החולים, באוניברסיטאות, בתעשייה ובהייטק. הם היו בין מי שהתייצבו להגן על המדינה בכל מלחמותיה ובכל משבריה.
ארגוני הביון במערב כבר עברו את המסלול הזה. הם ניסו להדיר, נכשלו - והתנצלו. והם שינו כיוון. אם ישראל תבחר ללכת בדרך הפוכה, את המחיר לא תשלם הקהילה הגאה - אלא שב"כ ובסופו של דבר, כל אזרחי ישראל.
