החלק החשוב ביותר בפסק דינו של בג"ץ, המורה לקיים בחירות חוזרות לתפקיד מבקר המדינה, הוא פסקה 58 בדבריו של השופט נעם סולברג. פרשנות טקסט חוקי, מסביר סולברג, היא בראש ובראשונה עניין לשכל הישר ולא להתחכמויות מילוליות או לניסוח מופשט של תכליות המיוחסות לחוק.
כאשר רוצים לבדוק אם ספר תורה, שטר גט או מזוזה הם כשרים או פסולים, הוא מדגים, המבחן הוא "תינוק (ילד) שאיננו חכם ואיננו טיפש": לוקחים ילד תמים, היודע קרוא וכתוב, ושואלים אותו מה הוא רואה. האם זו האות ר' או האות ד'? כ' או ב'? זהו המבחן.
השופט סולברג מחזיר אותנו לעידן התמימות והשכל הישר של חוכמת המשפט. החוק כותב "בחירות חשאיות", והבחירות לא נראות כחשאיות בהתבוננות ישירה ופשוטה של המתבונן מן החוץ, וכל השאר פחות חשוב.
"חשאי" הוא חשאי, ולא "מוחזק כחשאי", "זכות לחשאי" או "אופציה לחשאי". פחות מעניין את הפרשן לדעת אם חשאיות היא מגבלה מוצדקת או מיותרת, מה טוענים שעליזה בראשי אמרה או לא אמרה, מה אירע בשיחות בין יושב ראש הכנסת לנציגי האופוזיציה, או מה כתבה היועצת המשפטית של הכנסת בהיותה בחו"ל. יש להתמקד בעיקר - האם החשאיות, שאותה דרש המחוקק, נשמרה או הופרה.
קו המחשבה הזה הוא שמרני מאוד. הוא רוחש כבוד לחקיקת הכנסת, דווקא, ואין בו שמץ של כפיית ערכיהם של השופטים על המחוקקים.
למרות הביקורת הבוטה של חלק מחברי הכנסת על פסק הדין, חשוב להדגיש מה יש בו ובעיקר מה אין בו. בית המשפט לא פסל כאן דבר חקיקה של הכנסת. הוא כפה על חברי הכנסת לקיים את הליך הבחירה על פי הוראות החוק שהכנסת עצמה קבעה, וכאשר התברר שההוראות הופרו - שלח אותם לבצע את המשימה מחדש תוך ציות להוראות החוק.
בניגוד לסמכות הביקורת השיפוטית על חוקים, שנוסחה לראשונה בשנות ה-90 ועדיין שנויה במחלוקת ציבורית, סמכות בית המשפט לבקר את ההליך שהפעילו חברי הכנסת מכוח חוק מעולם לא הייתה שנויה במחלוקת בישראל. כשם שבית המשפט רשאי לומר שיושב הראש טעה בספירת הקולות, הוא רשאי גם להורות על קיום הצבעה נוספת כאשר ההצבעה התקיימה בניגוד לחוק, שהתקבל בשלוש קריאות ומחייב את חברי הכנסת.
ההזמנה של השופט סולברג לחזור ולהשתמש בשכלם הישר והבריא של אנשים שפויים ומפוכחים חורגת מתחום המשפט. היא נוגעת גם לפוליטיקה ולתקשורת. כשם ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" בהקשר המשפטי, גם בטיעונים פוליטיים לא "הכול הולך". לא מדובר כאן במשבר חוקתי, לא בפסק דין אקטיביסטי, ולא במזימה לבטל את תוצאות הבחירות הכלליות. גוזמאות רטוריות, שימוש לרעה בביטויים, הפרחת תיאוריות הזויות ועיסוק עקר בהתחכמויות מילוליות צריכים להישאר בשולי השיח הציבורי. בשדרה המרכזית שלו יש לחשוב באופן בהיר, כמו ילד שאיננו טיפש, וזה הכול.
