לראות כדורגל במשך 90 דקות - זו יכולה להיות חוויה מהנה למדי. יש מתח, יש שערים (בדרך כלל),יש דרמה (לפעמים) ויש עניין (לרוב).
אבל "סתם" משחק של 90 דקות, הוא בגדר "רק" משחק. המפגשים הגדולים ביותר הם אלה שטומנים בחובם סיפור שלם כזה שמתחיל הרבה לפניו, ולעתים מסתיים הרבה אחריו. המשחקים הגדולים באמת, לא קשורים בהכרח למה שמתרחש על הדשא.
לכן ייתכן שהמפגש בין אנגליה וארגנטינה הערב (22:00, שידור ישיר בכאן 11, כאן BOX ובכאן חדשות ברשת ב'), הוא המרתק והמסקרן ביותר שגביע העולם יכול להעניק לנו. סיפור שלם שמתחיל בנקודה רחוקה, אי שם לפני כ-130 שנה, ופרק נוסף בו יירשם הלילה.
הוא מתחיל באלכסנדר ווטסון האטון, מחנך בריטי, שהביא את הכדורגל לארגטינה והפך ל"אבי הכדורגל" במדינה. זה ממשיך במפגש לוהט ורווי יצרים בין שתי המדינות ברבע גמר מונדיאל 1966 – שלחץ על כל הנקודות הכואבות והסתיים ב-0:1 אנגלי.
אנטוניו ראטין, קפטן הנבחרת דאז (שהלך לעולמו ממש לפני מספר ימים), הורחק על ידי השופט הגרמני, אבל סירב לצאת. אז לא היה כרטיס אדום, והארגנטינאים טוענים שהוא בכלל ביקש לדבר עם מתורגמן שיסבירו לו מה קורה. הוא לא קיבל, ובדרך החוצה ביזה סממנים אנגליים, כולל את השלטים של המלכה. המשחק הפך לקלחת של עצבים.
בסיום, המאמן האנגלי ראלף ראמזי סירב לאפשר לשחקניו להחליף חולצות עם הארגנטינאים. "היום לא שיחקנו טוב", אמר בסיום, "אבל נשחק טוב כאשר נתמודד מול בני אדם ולא חיות". הדרום-אמריקאים זעמו על הציטוט וההרחקה, ובכותרות העיתון הופיע המשפט: "קודם גנבו לנו את המאלווינס, כעת את גביע העולם".
זהו מפגש טעון בגלל מה שהתרחש על הדשא, ובגלל מה שהתרחש מחוצה לו. שליטה קולוניאליסטית של בריטניה הובילה לשליטה באיי פוקלנד האסטרטגיים, ומה שהוביל למלחמה שגויה מצד החונטה הארגנטינאית באפריל 82' - מתקפת פתע שהפכה לכישלון צורב וצלקת שלא ירדה עבור רבים במדינה.
משם קל יותר להבין את שער "יד האלוהים" ההוא של מראדונה או שער הסלאלום והניצחון ברבע גמר 86'. עבור הארגנטינאים זה לא היה ניצחון של כדורגל, אלא הרבה מעבר לזה. הם היו זקוקים לאדם שיחזיר להם את הגאווה, וזה בדיוק מה שדייגו עשה. הוא תקע לאנגלים סכין בגב, ואז סובב אותו. כי בזמן שבארגנטינה שיקרו לעם שהם מנצחים במלחמה, דייגו שיקר כדי לנצח עבור ארגנטינה.
אחר כאן הגיע מייקל אואן והשער שלו בשמינית הגמר של 98', הגיעו גם דייויד בקהאם וההצגה של דייגו סימאונה שהובילה לכרטיס האדום לאנגלי. הגיע הניצחון הארגנטינאי בפנדלים והפיכתו של הילד ממנצ'סטר לשעיר לעזאזל.
ארבע שנים לאחר מכן, לאחר שהתאושש מהפיכתו לאויב העם הבריטי מספר 1, יגיע גם רגע הגאולה של בקהאם. שער ניצחון בפנדל על ארגנטינה בשלב הבתים, והדחתה של אחת הנבחרות המוכשרות אי-פעם בשלב כה מוקדם.
לכן, הערב הזה, אפשר להתמקד בכל כך הרבה דברים שמתרחשים על הדשא; במסי - אולי במשחק המונדיאל האחרון שלו, בהארי קיין - שרוצה לסחוב את אנגליה לגמר ראשון זה 60 שנה, בכל כך הרבה כישרון ואנרגיות משני הצדדים. ואפשר גם לזכור שזה הרבה מעבר לזה. זה משחק על העבר, שמתקיים בהווה וישפיע כל כך הרבה על העתיד.
