יש נטייה, בניתוח תוצאות של פריימריז, לחפש מידה של צדק קוסמי שמתגמל אנשים ראויים - ולהפך. הליכוד אתמול דחק מטה רבים מחברי הכנסת שנתפסו כבוטים מדי, אבל האמת היא שדחיקתם היא בעיקר תוצאת הניהול המחושב של יו"ר המפלגה.
נתניהו פעל בפריימריז נגד שני סוגי מועמדים: בלתי-אלקטורליים, ובלתי-נאמנים. בבלתי-אלקטורליים אפשר למנות למשל את עידית סילמן, מאי גולן וחנוך מילביצקי, שבליכוד חששו שיפגעו בסיכויים להביא מצביעים מתונים. כל אלה אכן מוצאים את עצמם מחוץ לרשימה הריאלית לכנסת.
בראש רשימת הבלתי-נאמנים נמצאים דוד ביטן וניר ברקת: הראשון צפוי למרות הכל להכנס לכנסת הבאה, גם אם במקום נמוך. השני, תלוי בחסדיו של נתניהו, שעוד עשוי להחליט להפעיל את הסעיף בתקנון שידרדר אותו הרחק אל מחוץ לרשימה.
קבוצת חיתוך נקודתית של הבלתי-אלקטורליים והבלתי-נאמנים היא חברת הכנסת טלי גוטליב. נתניהו לא סומך עליה במובן האישי, וגם חושש שסגנונה הצבעוני עלול להרתיע מצביעים. הצלחתו לדרדר את גוטליב למקום ה-20 בלבד תבהיר לבוחרים שגוטליב לא תהיה שרה בממשלה הבאה, גם אם תורכב בידי הליכוד.
עדיין, יש גם הפסדים לנתניהו במערכה הפנים-ליכודית. נתניהו היה שמח לראות את אבי דיכטר במקום ריאלי, ואת דוד ביטן מחוץ לרשימה. גם במשבצת ה"אישה החדשה" - המועמדת של ראש הממשלה הפסידה לזו שנתמכה בידי ביטן. אין ספק שה"מפקד החרדי" בליכוד לא סר למרותו של נתניהו, וזו בעיה שראש הממשלה יתחיל לטפל בה בקרוב, כפי שדיווחנו אמש.
ואחרי הכל, צריך לזכור שהפריימריז שנוהלו אתמול נועדו לקבוע רק כ-60% מרשימת הליכוד לכנסת הבאה. את 40% הנותרים נתניהו ינחית בעצמו בעזרת השיריונים השמורים לו: לנאמניו שהתקשו בהתמודדות עצמאית בפריימריז, ולדמויות שנועדו לייצר תדמית משופרת לרשימה.
