מזלם הגדול של מתנגדי הממשלה הנוכחית הוא חוסר היעילות שלה. במנותק מהשאלה אם יעדיי הממשלה מוצדקים, מדהים לגלות עד כמה היא נכשלת בביצוע של משימות בלתי-מסובכות.
סגירת גלי צה"ל מסוג המשימות האלה. כמו שכותב השופט אלכס שטיין בפסק דינו מאמש שביטל את החלטת הממשלה לסגור את התחנה, "סגירת גלי צה"ל אינה כרוכה בפרוצדורה מורכבת. מטעם זה, לא יהא זה מוגזם לדרוש מהממשלה כי פרוצדורה זו תהא נקיה מפגמים ומשיקולים זרים". הלעג הסמוי בשורה הזאת בפסק הדין הוא מן המוצדקים.
בית המשפט קבע אתמול (בצדק, לדעתי) שאין צורך בחקיקה, אלא תספיק החלטת ממשלה כדי לסגור את גל"צ. לכאורה, אין פשוט מזה: אם הממשלה סבורה באמת ובתמים כי אין הצדקה לקיומה של תחנה צבאית או לכריכת הצבא בשידורים פוליטיים - היא חופשיה להחליט כך. אלא שהממשלה לא הייתה מסוגלת, ולו למראית עין, להציג מצג של שיקול ענייני.
הקמת הועדה שמונתה לבחון את הצורך בתחנה נעשתה בעקבות מכתב רשמי של שר התקשורת קרעי לשר הביטחון ישראל כ"ץ, שכותרתו היא תוצאת ההליך המבוקשת: "סגירת גלי צה"ל והפרטת התדרים". פסק הדין מצטט בהמשך שורת התבטאויות של קרעי ברשתות החברתיות שדורשות את סגירת התחנה ממניעים פוליטיים, תוך שהוא מתייחס לשידוריה בכינוי "ההסתה של גלי גנץ", "תחנה שמאלנית" ומכריז: "נפריט את התחנה הפוליטית הזאת".
עם חתימת כתב המינוי לועדה בידי שר הביטחון כ"ץ, הוא שיגר הודעה לתקשורת ברוח דומה: "מה שהיה לא יהיה... גלי צה"ל לא הוקמה כדי לשמש במה לדעות אישיות שתוקפות את חיילי צה"ל". גם התבטאויותיהם הקודמות של חברי ועדת הבחינה בעד סגירת התחנה, והיות שניים מהם בעלי זיקה משמעותית לליכוד - לא סייעו מבחינה משפטית.
העניין הוא לא ההסתבכות המשפטית המיותרת, אלא העובדה שאין שום סיכוי שהשרים לא חזו אותה מראש. צריך להיות אדיוט מושלם כדי להטיל בגלוי על הועדה שנועדה לבחון את עתיד התחנה את המשימה להביא לסגירתה, והשרים אינם כאלה. אם כך, מדוע הממשלה תכננה מראש מהלך סגירה כה מגושם שאין ספק שייפסל בבג"ץ?
התשובה יכולה להיות אחת משתיים: או שהשרים תכננו להפסיד כדי ללבות את המאבק במערכת המשפט; או שהשתמשו בניסיון הסגירה לצרכי פרסום פנימי בקהל הבוחרים שלהם, והיו אדישים לחלוטין למידת הצלחתו. שתי האפשרויות אמורות להכעיס את תומכיי הממשלה.
