התוצאות שהחלו להגיע לפנות בוקר (רביעי) מבחירות האמצע בארצות הברית מבשרות לא רק מפלה לנשיא דונלד טראמפ, אלא גם למעמדה של ישראל שם. השתלטותם של הדמוקרטים על שני בתי הקונגרס מתכתבת היטב עם הירידה העקבית ביחס החיובי לישראל בארצות הברית בקרב שתי המפלגות. במפלגה שנעה בין צ'אק שומר לראשידה טאליב המנעד אמנם רחב, אבל הביקורת על ישראל ברורה.
אתמול ניתן היה למצוא בעיתונות האמריקנית שתי דוגמאות לכך: בסוגיות הסיוע לישראל והמלחמה באיראן. כשהנשיא האמריקני אומר, ביום הבוחר, שיפסיק את הסיוע הכספי שמעניקה ארצו לישראל, הוא מתכתב עם הסנטימנט הציבורי. זוהי אינה סתם אמירת קמפיין, אלא תמונת מראה לאבסורד שחשים מרבית האזרחים האמריקנים: איך ייתכן שאומת ההיי-טק וכיפת הברזל מקבלת 3.8 מיליארד דולרים בשנה ממשלם המיסים בארצות הברית?
>> מפלה לטראמפ: הדמוקרטים הבטיחו רוב בבית הנבחרים ובסנאט
אחרי שנים שבהן מערכת הביטחון וההנהגה הישראלית לקחו את הסיוע האמריקני כמובן מאליו, ולעיתים אפילו חישבו אותו כחלק מתקציב הביטחון, בארצות הברית החלו להרים גבות על המשך המימון הזה. וכן, גם הנתונים שמראים שהכסף חוזר אל התעשייה האמריקנית בעסקאות סיבוביות לא ממש מסייעים לטיעון שמנגד, לא כאשר תעשיית הדיפנס-טק העולמית נמצאת בפריחה.
אגב, טראמפ ויאיר נתניהו - היחידים שהתייחסו לכך בקולם או בציוציהם - צודקים. בנימין נתניהו הוא זה שביקש את המהלך. מבחינת ראש הממשלה, מדובר במהלך מקדים לאור דעת הקהל האמריקנית על המשך המימון, רגע לפני שארצות הברית וישראל מאשרות הסכם מימון לעשור נוסף. נתניהו ויועצו רון דרמר גרסו כי אמירה ישראלית שלפיה המימון יופסק תוך עשור תאפשר לסכם כעת "עוד הסכם אחד ודי", שיבטיח המשך העברת דולרי סיוע לצה"ל. אך טראמפ, כמו טראמפ, עשה את מה שהוא יודע לעשות: בלי הרבה הסברים, נימוקים, או ידע מקדים.
בכירים במערכת הביטחון למדו על המהלך מהכותרות בתקשורת. זה נכון שנתניהו סימן את הפסקת הסיוע כיעד, אך לא כעת, ובעיקר לא ככה. עד עתה לא ברור בדיוק למה הנשיא התכוון. האם להפסקת הסיוע בסוף שנת 2026, שמשמעותה בעיניים ישראליות היא אובדן של 7.6 מיליארד דולרים בעבור השנתיים שנותרו להסכם? האם זה אומר שההסכם יגיע לקצו בסוף שנת 2028 כמתוכנן, ופשוט לא ייחתם אחד חדש? בסביבתו של ראש הממשלה ניסו להסביר שממילא הקונגרס הוא זה שצריך לאשר את העברת הכסף מדי שנה, ושההכרעה היא בידו. זה נכון, אבל גם במהלך שנות המלחמה והביקורת העזה על ישראל העביר הקונגרס את הכסף. עכשיו - אולי כבר לא.
לא רק מחיר הדלק: הציבור האמריקני נגד המלחמה באיראן
ויש גם את איראן. אתמול דיווח העיתון "ניו יורק טיימס" מפי מקורות בארצות הברית כי ישראל חלקה עם עמיתיה בוושינגטון מודיעין רגיש על כך שבאיראן שוקלים להשתמש בנשק כימי נגד אויביהם. בכתבה נכתב כי המידע הזה שנוי במחלוקת בקהילייה האמריקנית, וכי כמה גורמים אמריקנים סבורים שמדובר בחלק מהניסיון של נתניהו לדחוף את ארצות הברית, שוב, למלחמה באיראן.
גם במקרה הזה חשובה דעת הקהל האמריקנית. ישראל נתפסת, הן במפלגה הדמוקרטית והן בחלקים מהמפלגה הרפובליקנית, כמי שגררה את ארצות הברית למלחמה באיראן. בין אם זה מדויק ובין אם לא, האמת היא שמאז הפסקת האש בחודש אפריל האחרון ניסה נתניהו שוב ושוב לשכנע את טראמפ לתת אור ירוק לתקיפה נוספת, וזה לא קרה. "החיים עצמם" בארצות הברית מושפעים מאוד ממחירי המלחמה באיראן. לא רק מחירי הדלק, אלא גם עלויות המלחמה המטפסות למיליארדים רבים, אם זה נשמע מוכר למישהו.
ואי אפשר בלי החיבור שבין נתניהו לטראמפ. אחד מהיועצים בסביבת הבית הלבן הגדיר באוזניי את הקשר ביניהם כמו כזה שבין זוג שנשוי עשרות שנים, עם עליות ומורדות, עקיצות ובדיחות. כשנתניהו חזר מביקורו הראשון בבית הלבן של טראמפ בכהונתו השנייה, הוא שב מוקסם. בישיבת הקבינט שאחרי הוא נשא את מה שכונה "נאום הנאמנות", עם רמז ברור: מי שלא יתיישר, לא יהיה כאן. ראש הממשלה ראה את הנשיא - וביצע. הוא החליף את ראש המוסד במזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן, הדיח את ראש שב"כ ומינה במקומו את אלוף דוד זיני, ולו היה יכול היה מדיח גם את הרמטכ"ל המכהן אייל זמיר.
את תוצרי המהלכים האלה אפשר לראות במו עינינו. התנהלותו של זיני במה שמכונה חקירת החשד להתערבות זרה בבחירות הופכת להיות התנגשות חזיתית בין שומרי הסף. מפלגת הליכוד, שדיברה על "עננה שחורה" שמוטלת על תוצאות הבחירות, כבר התקדמה בהודעות האחרונות מטעמה לטענות על "זיהום הבחירות". 6 בינואר הישראלי כבר לא נראה כמו תרחיש קיצוני כל כך. כבר כעת מופצות ברשת, באתרים המזוהים עם הליכוד, קריאות להפגנות ענק נגד "גניבת הבחירות". כל זה כאשר פעם אחר פעם מודיעה ועדת הבחירות המרכזית שלא נמצאו ממצאים המצביעים על פגיעה בטוהר הבחירות.
נתניהו ראה את טראמפ במהלך השנים האחרונות ואימץ ממנו לא מעט. מהסושיאל הדרמטי, כובעי המסרים החדים ("הניצחון המוחלט" הפך כעת לשתי דבורים) וכמובן, התנהלותו עצמה. שלטון הימין בסכנה, אמר ראש הממשלה בקמפיין שלו. ואכן, תוצאות הבחירות הן כאלה שיכולות להביא להחלפתו. ככה זה בדמוקרטיה. הלילה הוכח שגם בארצות הברית של טראמפ אי אפשר לעשות כל פעם "קפיטול", ושלפעמים הימין מפסיד בקלפי.
