בתוכנית משחקי הכיס בכאן 11 ששודרה ביום חמישי הצגנו נתונים חדשים: רוב היהודים בישראל מתנגדים לחקיקה שתאסור על הכנסת חמוץ בפסח לבתי חולים. זו חקיקה שהממשלה מתחילה לגלגל לקראת פסח המתקרב. לא רוב מאוד גדול, אבל רוב.
תסבוכת החמץ בבתי חולים מלווה אותנו כבר כמה שנים. עניין קטן, כאב ראש גדול. ב-2020 בית המשפט העליון פסק שאין למאבטחים בכניסה לבתי חולים סמכות לחטט בכליהם של מבקרים בחיפוש אחר חמץ. שהם אחראים על אבטחה מפני דברים אחרים, לא על סכנה מפני ״לא ייראה ולא יימצא״.
מה דעתכם על ההחלטה להחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981? בוא לדרג 25 החלטות מ-75 שנות המדינה
פסיקת בית המשפט הייתה הגיונית בהתחשב בנסיבות. מהן הנסיבות? שתיקים מהסוג הזה מוצאים את דרכם לזירה המשפטית במקום להתברר בזירה הציבורית. ברגע שהשופטים צריכים להחליט אין להם אלא החוק שלפניהם, והחוק באמת לא מתיר למאבטח לבדוק אם יש או אין לי חמץ בתיק. זה לא עניינו.
שנה אחריהם בא שר הבריאות ניצן הורוביץ ואמר גם הוא את דברו: משום מה היה דחוף לו לשלוח תזכורת לבתי החולים שאסור למנוע הכנסת חמץ. ונכון - פורמלית אין בעיה עם המכתב שלו. אבל זה מה שקוראים להיות צודק ולא להיות חכם. המכתב היה מיותר, וגרר משבר פוליטי. חברת הכנסת עידית סילמן מצאה את התירוץ, שכנראה הייתה מוצאת בכל מקרה, שאפשר לה לפרוש מהקואליציה, ולמעשה להתחיל לגלגל אותה אל סופה.
אז כבר יש ממשלה אחת שנפלה, לפחות לכאורה, על הסוגיה הזאת ויש סיעות חרדיות בכנסת שחשוב להן מאוד לחוקק כך שאי אפשר יהיה להכניס חמץ לבתי חולים בפסח. אבל, למיטב ידיעתי, יהודים חרדים מתאשפזים בבתי חולים ברחבי העולם, גם בפסח, גם כאשר יש בהם חמץ.
למיטב ידיעתי, ברוב בתי החולים בישראל יש התחשבות סבירה ומעלה ברגישויות החמץ בפסח. רוב היהודים בישראל שומרים על כשרות בפסח, גם אם לא בהקפדה יתרה. רוב היהודים בישראל נוטים להתחשב באלה ששומרים כשרות לפסח, כל עוד לא מכריחים אותם לעשות זאת באמצעות חוקים.
אבל הממשלה כנראה מתעקשת. היא רוצה להפוך את החמץ לקרב פוליטי. בפסח הקרוב כבר יהיו מי שיביאו חמץ לבתי חולים במסגרת ה"דווקא" - "אתם תנסו לכפות עלינו? אנחנו נביא דווקא!". כן, זה סנטימנט ילדותי. דומה מאוד לסנטימנט הילדותי ששולח את הממשלה לחוקק חוק נגד חמץ בבתי חולים, במקום לאפשר לבתי החולים לקבוע הסדרים של התחשבות.
ומה עוד הראינו בחמישי? שהציבור בכל מקרה לא במצברוח של התחשבות. לא כרגע. לא כשכל שבוע יש הפגנות, כשבכנסת מתחוללת סערה, כשחקיקה שנויה במחלוקת קשה על הפרק. גם בקרב מחייבי החמץ וגם בקרב שוללי החמץ אין רצון להתפשר על עמדתם. יותר מ-40% מהיהודים אומרים שלא יתפשרו על עמדתם ביחס לחוק החמץ. עוד רבע מוכנים לוותר, אבל רק קצת. מה זה קצת? לא שאלנו, לא יודעים. זה אומר שיש גמישות, אבל לא גדולה.
אפשר להאמין לישראלים שהם לא בעניין של פשרות, אבל מותר גם לחשוד בעמדה הזאת. לפחות חשד קל. בין השאר, משום שפשרה היא עניין של תן וקח. והפעם לא שאלנו על תן וקח, שאלנו אם מוכנים לפשרה. אבל לפני שנה שאלנו. שאלנו לא רק מה הישראלים מעדיפים, אלא גם מה הם מוכנים לתת בתמורה להעדפתם. כששואלים שאלה כזאת, לפעמים מתגלה דבר חדש. לדוגמה: מתברר שהציבור שהכי ימהר לאסור על חמץ בבתי חולים הוא הציבור החילוני. קראתם נכון - הציבור חילוני! האם זה הגיוני? תלוי בשאלה.
כפי שהזכרנו, השנה שעברה היתה שנה קשה עם החמץ. בעיקר לתומכי ממשלת בנט-לפיד. ואנחנו שאלנו את הציבור על החמץ מייד לאחר הודעתה של חברת הכנסת סילמן שהיא פורשת מהקואליציה. בעצם, זו לא היתה שאלה, זו היתה הצעה.
הקרב על החמץ: מרבית הנשאלים באתר המדד התנגדו לאיסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח. @rosnersdomain עם הנתונים#משחקי_הכיס pic.twitter.com/ejUD3CwaOS
— כאן חדשות (@kann_news) February 16, 2023
שאלנו מה הציבור מעדיף מהאפשרויות הבאות: 1. בחירות חדשות. 2. ממשלת ימין־מרכז במסגרת הכנסת הנוכחית. 3. פשרה: איסור חמץ תמורת המשך הממשלה הקיימת. למעשה, בדקנו אם תומכי הממשלה, שרובם חילונים ולא דתיים, יסכימו להתפשר כדי להציל את הממשלה מנפילה.
התשובה הייתה ברורה מאוד: כן. הרוב מוכנים להתפשר. כלומר, פשרה לא תלויה רק בסנטימנט כללי - האם מוכנים לפשרה - אלא תלויה גם בנסיבות ספציפיות ובהצעה ברורה. על מה מתפשרים ומה מקבלים בתמורה. כשהצענו לישראלים תומכי בנט-לפיד להיכנע בעניין החמץ כדי לקבל את המשך כהונת הממשלה התברר מה חשוב להם יותר. הממשלה.
ומה עכשיו? עכשיו אין לאף אחד סיבה לרצות להתפשר. רוב מתנגדי חוק החמץ מחוץ לממשלה, ולא הצענו להם שום דבר בתמורה לפשרה. רוב תומכי חוק החמץ בממשלה, ולא מזהים מחיר שיצטרכו לשלם אם יעבירו את החקיקה. התוצאה: כמעט 70% לא מוכנים לוותר בכלל, או רק קצת.
זה אומר שיש סיכוי טוב שחוק החמץ יעבור, מה שאומר שיהיה יותר חמץ בבתי החולים בפסח. שמעתם טוב: יהיה יותר! כי גם את זה כבר למדנו לא פעם: יהודים בישראל לא אוהבים שכופים עליהם התנהגות במסגרת חוקים דתיים. יהודים בישראל נוטים לזלזל בחוקים כאלה, להתעלם מהם, להתריס מולם. חפשו את המסעדות הסמוכות למקום מגוריכם, והפתוחות בערב תשעה באב.
