ביום חמישי האחרון נשיא איראן אבראהים ראיסי חתם ביקור בן שלושה ימים בבייג'ינג. המפגש נערך על רקע קריסת שיחות הגרעין בווינה, הדיכוי האלים של מחאת החיג'אב, ועיצומים מערביים הולכים ומחריפים נגד בכירי המשטר ומשמרות המהפכה על תרומתם לפלישה הרוסית לאוקראינה. הנשיא האיראני מצא אוזן קשבת בסין, שגם מתמודדת עם לחצים גוברים מצד ארה"ב ואירופה.
ניתן לעמוד על טיבו של הביקור לפי הרכב המשלחת. הוא כלל את נגיד הבנק המרכזי ואת חברי הקבינט האחראים על הכלכלה, האנרגיה, התחבורה והפיתוח העירוני, החוץ, המסחר, והחקלאות. על ראש סדר היום עמדה האצת היישום של ההסכם לשיתוף פעולה ל-25 שנה עליו חתמו סין ואיראן במרץ 2021, ובתור התחלה, המשתתפים חתמו על 20 מזכרי הבנות בשווי 10$ מיליארד.
עוד בהרכב היה עלי באגרי-קאני, מי שמוביל את שיחות הגרעין מטעם איראן. בעוד שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן קבע זה מכבר את מותו של ההסכם, בייג'ינג קיוותה שהביקור יפיח במשא ומתן חיים חדשים. פרשנים סינים הסבירו ש"למרות שאינו חף מבעיות, הוא עדיין הברירה הטובה ביותר לשמירה על יציבות המזרח התיכון". כמו כן, הם מזהים באיראן פוטנציאל רב - כגון מיקומה האסטרטגי במפרץ הפרסי, בסיס תעשייתי חזק ועתודות נפט מהגדולות בעולם - ומקווים שהסרת הסנקציות תאפשר לארצם לממש אותו.
יתרון נוסף שהם מונים הוא יכולתה לעמוד בחירוף נגד "ההגמוניה" של היריבה המשותפת, ארצות הברית. ואכן, גולת הכותרת של הביקור האחרון הגיעה בהצהרה משותפת לסין ואיראן. היא מהווה הפגנת התמיכה המהדהדת ביותר של בייג'ינג במשטר האייתולות בשנים האחרונות. מלבד לגניבת הדעת בשבח תרומתה של איראן למלחמה בטרור, לשלום האזורי ולזכויות נשים ואדם, ההצהרה משקפת שלוש מגמות ביחסי סין-איראן עם השלכות ישירות לישראל.
ראשית, עולה ממנה בעקיפין התחייבות סינית להמשיך לספק למשטר חבל הצלה כלכלי. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן, בהיקף של כ-$16 מיליארד. בפועל, הסכום גבוה בהרבה. סין היא הצרכנית העיקרית של ייצוא האנרגטי של איראן, כאשר רק בשנתיים האחרונות רכשה באופן חשאי נפט בשווי של למעלה מ-47$ מיליארד.
שנית, הסעיף הביטחוני של ההצהרה קורא להקמת מנגנון משותף למלחמה בטרור והגברת התיאום האסטרטגי בין זרועות הביטחון "בכל הרמות ובמגוון תחומים". כבר היום, איראן היא המדינה היחידה מלבד פקיסטאן שנהנית מגישה למידע באיכות צבאית ממערכת הלוויינים של סין. דוח לקונגרס האמריקאי שיצא בתחילת החודש קבע כי חברות סיניות ממשיכות לייצא רכיבים לתוכניות הגרעין והטילים של איראן חרף מגבלות האו"ם, מה שצפוי להתגבר כשיפוג תוקפן באוקטובר השנה.
לבסוף, ברמה הפוליטית והסמלית, סין מחזקת את הלגיטימציה הבינלאומית של איראן. ההצהרה בירכה על הצטרפותה הממשמשת ובאה של איראן לארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO), גוף מרכז-אסייתי בהובלה סינית ורוסית המתמקד בשיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי. הגם שפעילותו מצומצמת, הפרשנים הסינים מאמינים ששילובה יעמיק את קשריה עם המזרח ויסייע לו "להיחלץ מהמצור" המערבי.
עם זאת, לא הכול ורוד. בנאום שנשא ערב הביקור, ראיסי הביע את מורת רוח כלפי סין, שלא עשתה מספיק לממש את ההסכם בן 25 השנים. רק בשנה האחרונה משקיעים סיניים הזרימו 5.5$ מיליארד לערב הסעודית היריבה, לעומת 185$ מיליון לאיראן מאז כניסתו של ראיסי לתפקיד. גם היקף הסחר מתגמד בהשוואה אליה. חמור מכך, בדצמבר האחרון שי ג'ין-פינג ביקר בערב הסעודית ויצא בהצהרה משותפת עם מדינות המפרץ, שלכאורה, עלה ממנה גינוי מפורש לתוכנית הגרעין של איראן ולאופן שבו היא מפיצה טרור וקיצוניות ברחבי האזור.
כזכור, האיראנים גינו בחריפות את ההצהרה וזימנו את השגריר הסיני לבירורים. בתגובה, סין עשתה מאמצים מיוחדים לפייס את איראן, למשל פתיחת של קונסוליה ראשונה בבנדר עבאס והצבעות בעד איראן באו"ם. כמו כן, לא לחינם הסינים מדגישים שביקור ראיסי נעשה בהזמנתם.
בנוסף, אם בהצהרה המשותפת עם המפרציות סין זרקה את איראן מתחת לגלגלים, כעת הגיעה תורה של ישראל; לא די בכך שהלבינה את פעילות הטרור והסחיטה הגרעינית של האייתולות, ההצהרה של סין ואיראן הפצירה מפורשות בישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ולהכפיף עצמה לפיקוח סבא"א.
ניכר כי סין אומרת לכל מי שהיא פוגשת בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע. בכך היא מנסה לעשות את הבלתי אפשרי: הגברת מעורבות במזרח התיכון מבלי להיגרר לעימותים האזוריים. לדידה, זה ביטוי למדיניות הייחודית "המאוזנת" ו"החברית" שלה. בפועל, זה הופך אותה לשותפה שאי אפשר לסמוך עליה – כך מרגישים באיראן, והדבר נכון גם לישראל.
הצד החיובי של ביקור ראיסי הוא שכעת הגיע תורה של ישראל, ואם תשכיל להביע מחאה מול בייג'ינג, גם היא תוכל לקבל ממנה ויתורים והתחייבויות. לעניין זה, חשוב לזכור שישראל לא לבד במערכה; גם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות עקבו בחשש אחרי המשלחת האיראנית. ישראל יכולה למנף זאת לחיזוק הסכמי אברהם ולהיעזר בהן ללחוץ על סין להצר את צעדיה מול טהראן.
טוביה גרינג הוא חוקר במרכז למדיניות ישראל-סין ע"ש דיאן וגילפורד גלייזר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), עמית חוץ ב-Global China Hub של ה-Atlantic Council ועמית קראוטהמר מבית קרן תקווה.
