התרגיל המשונה שהמציאה הממשלה, שמאפשר לבטל אירועי עבר בהחלטת הווה, מעלה לא מעט הרהורים מעניינים על מושג הזמן, על היכולת לנסוע לאחור בזמן, על האפשרות לשנות את העתיד באמצעות מסע לעבר.
אתם בטח מכירים את הפרדוקס הזה, שפיזיקאים ופילוסופים ניסו להבין את פשרו: מה אם נסעתם לאחור בזמן ובטעות (או בכוונה) דרסתם את אמא של סבתא שלכם בעודה צעירה, כך שסבתא שלכם מעולם לא נולדה, ולכן גם לא אמא שלכם, ולכן גם לא אתם – אבל רגע, הרי אתם אלה שדרסתם את האמא של סבתא… איך כל זה יכול להיות?
עובדה. יכול. זה מה שעשתה הממשלה: נסעה לאחור בזמן כדי לדרוס את הסבתא. במקרה הספציפי של מדינת ישראל, ביטול ההתנתקות היא דריסת הסבתא. בואו נגלגל את התסריט הפרדוקסלי: אם לא הייתה התנתקות, צה״ל עודו בעזה, וגם המתיישבים. חמאס לא עלה לשלטון, גלעד שליט לא נחטף, ולכן גם לא שוחרר, לא היה מבצע צוק איתן, גם לא עמוד ענן. מפלגת קדימה לא הוקמה. אריאל שרון נשאר יו״ר הליכוד.
האם בנימין נתניהו בכלל קיבל הזדמנות נוספת לכבוש את מחנה הימין? או שאולי התברר שמעולם לא הצליח לחזור מתפקיד שר האוצר לראשות הממשלה? ניאלץ לחכות כדי להבין לאן ישראל התקדמה. ההתנתקות בוטלה רק השבוע, וצריך לתת לשנים לחלוף כדי שנדע מה התרחש במציאות החלופית שהממשלה ארגנה. אבל בהחלט ייתכן שנתניהו כלל אינו ראש הממשלה עכשיו. כלומר – הוא ראש הממשלה במציאות שלנו, אבל לא ראש הממשלה במציאות החדשה שבה לא הייתה התנתקות.
אגב – בצירוף מקרים מרתק, את המציאות החלופית הזאת יזמה ישראל בשבוע שבו הזוכה הגדול בפרס האוסקר הוא סרט שכל כולו הרהור מבולבל, מוטרף, על מציאות חלופית ביקומים מקבילים. הכל בכל מקום בבת אחת הוא סרט לא לגמרי קל לצפייה ולהבנה, אבל מעניין. אפשר להשתמש בו כדי לנסות לדמיין את היקום המקביל שבראה ממשלת ישראל ברצועת עזה.
בגרף שצירפנו אפשר כבר לזהות את המגמה בהקשר להתנתקות: בימין גינוי, במרכז (המחנה הממלכתי) התלבטות, במרכז-שמאל (יש עתיד) שבח. צריך לומר, נראה שהדחייה של ההחלטה בימין יותר נחרצת מההסכמה איתה במרכז-שמאל. אבל אנחנו רק באמצע הדרך.
כמובן, אם יתברר שזה עובד, כלומר, שבאמת אפשר לבטל לאחור אירועי עבר, חבל להסתפק בהתנתקות. למה לא להמשיך ולבטל אירועים נוספים. את האינתיפאדה השנייה, את רצח רבין, את האינפלציה של שנות השמונים, את מלחמת יום כיפור, את פרשת לבון, את ההופעה של גילי וגלית באירוויזיון, הרשימה ארוכה. אם יש לכם הצעות לביטול אירועים חשובים, הכתובת למשלוח היא: יולי אדלשטיין, כנסת ישראל.
ואם כבר רוצים תוכנית שאפתנית באמת, אפשר להעביר עכשיו חוק שבעוד חמש שנים יבטל בדיעבד את משבר הרפורמה המשפטית. לא את הרפורמה – אותה אולי יהיה צורך לבטל ואולי לא. נבטל את המשבר עצמו. בעצם, מדובר בהצעת שדרוג נוספת לפיתוח הממזרי של הממשלה. לא נקפוץ רק לעבר כדי לבטל אותו – אלא נקפוץ גם לעתיד כדי לבטל את ההווה.
בינתיים, בהווה, האמריקאים, שאין להם חוש הומור, וכנראה גם לא את היכולת הטכנולוגית שמאפשרת לעשות את מה שכנסת ישראל עושה, זימנו את השגריר הישראל, מייק הרצוג, לשיחת נזיפה. תמימים שכמותם: הם חשבו שהעובדה שההתנתקות כבר הייתה הופכת אותה לעובדה מוגמרת. מן הסתם ראו מה ישראל יכולה לעשות ופשוט נבהלו. מה יקרה אם הכנסת תחליט לבטל גם אירועים שלהם?
דמיינו: אדלשטיין מגיש הצעת חוק פרטית, דיון קצר, הצבעה לילית ו… פוף – בוטלה רכישת לואיזיאנה (1803), והצרפתים חוזרים לשלוט באגן נהר המיסיסיפי; פוף – בוטלה כניעת הדרום במלחמת האזרחים (1865), ואמריקה מחולקת לשתי רפובליקות; פוף – בוטלה בחירת ג׳ו ביידן לנשיא, ודונלד טראמפ חוזר לבית הלבן. בטח לזה התכוונה השרה אורית סטרוק כאשר אמרה הבוקר שהיא ״מציעה לאמריקנים לא לדבר על הסכמות שלא כובדו״. למה – מה בדיוק יקרה אם הם בכל זאת ידברו?
פוף – חכו ותראו מה יקרה.
