איך זה לחיות עם הלם קרב כשהמלחמה האמיתית היא לקבל מהמדינה את הטיפול שמגיע לך? אריאל בן מאיר וליאור רומי לחמו במבצע צוק איתן, ומאז חייהם לא חזרו להיות אותו דבר.
"אני בן אדם עם יכולות, קצין, אבל אפילו ברמן אני לא מצליח להיות. לא יכול להכניס 3,000 שקל בחודש", אומר רומי. "יש לי התקפי חרדה, הזעה, סיוטים בלילה", הוא מוסיף."זה מלווה אותך כל יום. באמצע שום מקום בלי סיבה אני מתחיל להזיע, מתחיל לבכות".
"נחתו עלינו פצמ"רים, היה אירוע מאוד כאוטי", נזכר בן מאיר בטראומה. גם הוא, כמו רומי, מספר על ההתמודדות מאז: "אתה עצבני, מסתובב כל הזמן בעצבים. אם לא 'נטל' שחיבקו אותי, אני לא יודע איך הייתי מסתדר".
"יש אין-ספור סיפורי אימה על אנשים שהלכו למשרד הביטחון וסוננו שם במסננת האכזרית שלהם. אפילו טיפולים רגילים הם לא קיבלו", המשיך בן מאיר. "הצבא זורק פוסט-טראומתיים לתוך הציבור. משהו במלחמתיות כבר נהיה חלק מהאישיות של העם".
לשניהם חשוב שלוחמים יידעו שיש טלפונים וכתובות לפנות אליהם: ער"ן, נט"ל, ועמותת "שביל המחר", המוציאות לוחמים לחוויות של עיבוד הטראומה. ובכל זאת: "למה אי אפשר להיכנס למשרד הביטחון בלי עורך דין?", שואל בן מאיר.
