קם נבחר ציבור בבוקר, מוחק בהבל פיו ומקלדתו את פרשיות השחיתות החמורות בהן הוא נגוע, משליך חול בעיני הציבור וכותב ברצינות בפייסבוק: "מהיום הראשון טענתי שלא נפל דופי במעשיי. ביקשתי שהחקירה תעשה במהירות המרבית האפשרית. העמדתי את עצמי לרשות החוקרים ללא תנאי".
רוצה לומר: יצאתי ממגרש החשדות לפלילים. נחלצתי ממנו בשלום. אני צח כשלג כפי שטענתי בעת חקירתי ומעצרי.
מי האיש הציני שהוציא מתחת ידיו את המניפסט הקצר והמטעה הזה? מי החשוד עז הפנים שניסח את כתב הטיהור של עצמו? מי ירק בצורה כזו בפרצופם של אזרחי עירו כאילו מדובר בעדר של מטומטמים? מי שבר את שיא החוצפה, שבוע בלבד אחרי שמבקר המדינה תיאר בדו"ח מיוחד כמה ממעלליו המבישים?
ניחשתם נכון: ראש עיריית ראשון לציון, דב צור – האיש שעם עלייתו לשלטון ב-2008 הבטיח לציבור לעקור מהעירייה את העשבים השוטים. האיש שהבטיח לנקות בצורה יסודית את חממת השחיתות.
צור, לטובת בעלי הזיכרון הקצר, עמד פעם בראש האופוזיציה העירונית ונלחם בקודמו בתפקיד, מאיר ניצן - צדיק בזכות עצמו שהורשע לימים בהפרת אמונים. הוא קידש מלחמה ברעים, דפק על שולחנות, הזהיר, ופנה גם אליי כעיתונאי. הוא היה הפה של שומרי החוק בעיר.
היה, צריך להדגיש, כי זמן קצר אחרי בחירתו לראשות העירייה הוא התחיל לעגל פינות, להתרועע עם אנשים מפוקפקים, להגן על מעשי נבלה - לחצות את הקווים. הוא הפך לאדם מושחת שרמס את כללי המנהל התקין. הוא התנהג כמי שהמשטרה והפרקליטות מונחות בכיסיו.
* * *
ואכן מערכת האכיפה גוננה עליו שנים, תלונות נקברו במשרדי להב 433 והפרקליטות, בכירים במערכות האלה עצמו את העיניים – ראש עיריית ראשון לציון נחשב אז עוף מוגן. מטריית ענק נפתחה מעל לראשו.
עד שבוקר אחד, בסמוך לפתיחת החקירה הגלויה נגד ח"כ דוד ביטן (חברו של צור), התברר שהחקירה מובילה גם אל ראש העירייה. המטריה המפורסמת לא הועילה כבר.
ואכן, צור נעצר לעשרה ימים, שוחרר בערבות, נדרש לא להשתתף בישיבות ועדות התכנון וועדת המכרזים. לא סמכו עליו. עלה אז חשש שהוא ישבש הליכים בנושאים שאותם חוקרת המשטרה.
מאז אותה חקירה גלויה, במסגרתה נעצר כאמור צור ומעצרו הוארך בפקודת שופט, חלפו חודשים ארוכים: המשטרה הניחה את ידה על ראיות מהותיות רבות, חוקריה השלימו גביית עדויות חשובות, אנשיה הפליגו למחוזות רחוקים בהם נראה ראש העירייה רע מאוד. רע, אבל לא כמי שעלול עוד לשבש את ההליכים.
לכן התירה המשטרה לצור לפני יומיים להשתתף מעתה ואילך בישיבות ועדות התכנון וועדת המכרזים; לכן קיבלה את ההחלטה שהיא טכנית במהותה; לכן נמסרה לו הודעה לקונית, טכנית, שאין בה סיבה למסיבה. כלום, כדברי גורם במערכת האכיפה, ממש כלום.
* * *
מה עשה למרות זאת החבר צור, המבקש להתמודד שוב על ראשות העיר? מיהר לנופף בהיתר המשטרה כאילו מדובר בכתב זיכוי. כאילו טוהר באמת משרשרת פרשיותיו.
אז לא: הוא לא טוהר, אף שכמה אנשי תקשורת התנדבו לסייע לו במצג השווא; הוא לא טוהר אף שנמצאו מי שטענו באיוולתם כי ההחלטה נובעת מכך שהראיות נגד דב צור אינן חזקות מספיק.
ובאמת, איך בדיוק אפשר לטהר אדם נגוע כזה שבוע בלבד אחרי שמבקר המדינה, יוסף שפירא, פרסם עליו ועל דוד ביטן את הדו"ח הסופי בפרשיות השחיתות בהן הסתבכו בפרויקט האגם בעיר? איך אפשר לטהר את צור אחרי שמבקר המדינה חשף אותו בקלונו בעסקת המקרקעין המצחינה – עסקה שבמסגרתה העניק ראש העירייה (בעזרת ביטן) הנחות שוות מיליוני שקלים לחברו, איש העסקים ארז מוסצ'ו?
איך אפשר, אני חוזר ושואל, והתשובה אחת: אי אפשר. הצחנה אדירה, העובדות החמורות אינן שנויות במחלוקת, הוכח שהעירייה מכרה למוסצ'ו את חלקה במקרקעין בפרויקט האגם במחירי מציאה; הוכח שהעסקה נעשתה ללא מכרז ואישור של משרד הפנים; הוכח שבמסגרת אותה עסקה מושחתת נישלה העירייה מאות בעלים פרטיים מזכויותיהם בקרקע.
היא שברה כאן עוד ועוד שיאים.
אי אפשר לטהר את צור מסיבה נוספת: מה שגילה המבקר, גילתה גם המשטרה. לכן ביקשו נציגיה מהמבקר לעכב את פרסום הדו"ח שלו זמן רב; לכן המבקר המתין עם פרסום ממצאיו עד להשלמת החקירה המקבילה במגרש הפלילי – לכן הדו"ח פורסם רק לפני שבוע, אחרי שהמשטרה נתנה לשפירא אור ירוק: צא לדרך, היא כאילו אמרה לו, אנחנו מסודרים. אנחנו מכירים את היצירה. את התיק הזה קשה יהיה כבר למרוח.
