השבוע היינו אמורים לקבל את דוח סיכום עבודת הפרקליטות בשנת 2017. היינו אמורים לקבל מסמך שיש בו הרבה בשר, הרבה עצמות, הרבה דילמות והסקת מסקנות. כדור הרגעה גדול שהציבור נושא אליו את עיניו.
היינו אמורים - אני חוזר ומדגיש - כי בימים שבהם משתוללת אלימות בבתי חולים, בריונים מתפרעים ברחובות ובכבישים, אנשי אגרוף זורעים הרס בבתי מלון, רשימת קורבנות עבירות המין הולכת ומתארכת – היינו מצפים מחלון הראווה של מערכת האכיפה ליותר מסתם הצגת אוסף נתונים ומספרים על מצבת כוח האדם שלו. היינו מצפים ליותר מכמה משפטים חלולים שגורמים לנו מיד לפהק.
היינו מצפים לדוח חד וברור, עם אמירות ומסקנות נוקבות והצגת דילמות של מערכת אכיפה במדינה מוכת פשע ושחיתות שלטונית. היינו מצפים לניתוח עבודה רציני של מערכת שאמורה להגן על חיי ושלום אזרחי המדינה.
מצפים מצפים, ומה בסוף קיבלנו? מסמך אנמי, יבש, חסר ציפורניים, חסר שיניים, בלי חשבון נפש אמיתי. מסמך שקשה למצוא בו אמירות ערכיות.
קראתי את 13 עמודי המסמך הזה, ולא מצאתי בהם למשל הסברים לכשלים בתיקי המלחמה בחשדות לשחיתות של עשרות ראשי עיריות ומועצות מקומיות, לסחבת הלא מקרית בהגשת כתבי אישום, לניסיונות לקבור תיקים של בכירים בשלטון המקומי על ידי פרקליט המדינה שי ניצן, למלחמה בשחיתות השלטונית שמתחילה למעלה למעלה, לריבוי עסקאות הטיעון - גם במקרים בהם מדובר באישי ובעובדי ציבור שסרחו ושניתן למצות איתם את הדין.
קראתי את הדוח שוב ושוב ולא מצאתי בו התייחסות לשלושה נושאים מקוממים נוספים. אחד: הוא לא מתמודד עם מצב אבסורדי שבו הפרקליטות מגוננת על מוסדות ציבור הרודפים מתריעים בשער - במקום להגן על האחרונים. היא משרתת את הרעים ביודעין. טירוף מערכות מוחלט.
שני: אין בו פרק שעוסק בהורדת רף הענישה בתיקים חמורים רבים – אין בו התמודדות עם החלטות המעודדות בעצם את הפשיעה והשחיתות, במקום לקדש בהן מלחמה. פרקליטות, מתברר שוב, שוכחת את תפקידה.
שלישי: בדוח אין התייחסות למחדלי המחלקה לחקירת שוטרים בשנים האחרונות - לבעיות של חוסר יושרה ממנה היא סבלה בשנים האחרונות. אין סוף שערוריות ליוו את הגוף החולה והנגוע הזה ואין בנמצא הודאה בכך. אפילו לא בת דודה רחוקה של הודאה כזו. כלום, ממש כלום. גם משדה המוקשים הזה ברחה הפרקליטות. גם מעל לבעיה הזאת היא דילגה כאילו לא היו דברים מעולם.
