לממשלה שנרקמת לה בימים ובשעות אלה ממש, עדיין אין קווי יסוד. לפחות לא כאלה שנכתבו ופורסמו. ולמרות ההומוגניות שלה, יש לא מעט נושאים שאין עליהם עדיין הסכמה. גם לא בטוח שתהיה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, אולי בהמשך. מה שכן יש, ועל כך אנחנו מתבשרים מדי יום ביומו - זה הסכמה על תפקידים.
השר לענייני משהו | האזינו להסכת "עוד יום"
תתחילו להתרגל לצליל: המשרד לביטחון לאומי, משרד המשימות הלאומיות, הרשות לזהות לאומית-יהודית, משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, משרד הפריפריה, משרד המורשת, וזאת רק רשימה חלקית.
אלה לא רק שמות חדשים. חלקם יהיו משרדי ממשלה שהוקמו יש מאין. חלקם יחידות שהוצאו ממשרדי ממשלה קיימים והועברו לאחרים. ויש גם משרדי ממשלה שפוצלו לשניים. אולי אפילו לשלושה. "זה מחיר הקואליציה", אומרים לנו. "גם יריבינו הפוליטיים, כשהקימו ממשלה, חילקו תפקידים וג'ובים. אנחנו לא המצאנו את זה", הם אומרים להגנתם. וזה נכון, במידה רבה. כמובן שיש מי שעשו יותר ויש מי שפחות. ויש את המשרד ההוא שנתקשה לשכוח. שהפך את כל הסיפור הזה לגרוטסקי. זוכרים את שר המים וההשכלה הגבוהה?
היום נצלול קצת לארכיון וננסה להבין מתי צמח הנוהג הזה של המצאת משרדים והזזת יחידות ומי הביא אותו לשיאים חדשים. ולא פחות חשוב - מה המשמעות של זה לניהול התקין של ממשלה, של מדינה. נשוחח עם הפרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה והמכללה האקדמית אשקלון, אבל עוד קודם נדבר עם מישהו שהיה שם וניסה ללכת נגד הזרם ולעשות את הפעולה ההפוכה ממש - רונן מנליס, פרשן כאן חדשות ובעבר מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים.
