כולם הזדעזעו אתמול מזה שנתניהו הבטיח למפלגת נעם להקים מנהלת זהות לאומית יהודית-ציונית או איך שלא קוראים לזה. יש לי שאלה: מה יש להזדעזע מזה? להמציא מנהלות גם אני יכול: מנהלת שביזות יום א', המנהלת החדשה להטמעת הערכים, מנהלת המנהלות העליונה, מנהלת המופת הלאומי-היהודי-הציוני החדשה. בסופו של דבר מה שחשוב זה אם יש לזה תקציב או לא - אם לא אז זה בסך הכול כמה מינויים של כמה מקורבים והמון כותרות ורעש בתקשורת. מה שבאמת חשוב זה כמה כסף נתניהו מבטיח למפלגות שהן יקבלו - וזה כבר סיפור ממש מסובך.
למה? שתי סיבות. סיבה ראשונה: תמיד יש פער בין מה שכתוב בהסכמים הקואליציוניים לבין מה שקורה במציאות. קחו את 2015 לדוגמה - דרעי, למשל, קיבל הבטחה שהוא הולך לקבל מע"מ אפס על מוצרי מזון ועל מים ומה שאתם לא רוצים. בסופו של דבר זה לא קרה. הוא קיבל איזו הנחה קטנה בתעריפי המים והתחבורה הציבורית. ליצמן ביהדות התורה קיבל הבטחה להעלאה של קצבאות הילדים ובסוף זה לא קרה. פתחו במקום זה תוכנית חיסכון לכל ילד.
תמיד יש פער, אבל הפעם יש גם סיבה שנייה: בניגוד לשנות נתניהו בעבר, כשהייתה גאות כלכלית, עכשיו העולם הולך לכיוון של האטה, אולי חלילה אפילו מיתון, וישראל היא חלק מהעולם. ואז, כששר האוצר יתיישב על הכיסא, סמוטריץ', או דרעי, או "סמודרעי", או איך שלא קוראים לדבר הזה, הם יגלו שוואלה - זה לא כל כך פשוט להביא עשרות מיליארדים, או "כל מספר זוכה" שנתניהו הבטיח - זה קצת יותר מסובך, כי לאו דווקא יש כסף.
אז או שהם יצטרכו לקצץ, או שהם יצטרכו להעלות מיסים, ואת זה הם לא רוצים לעשות, או שהם יצטרכו לוותר על חלק מההבטחות האלה. אף אחד לא באמת רוצה לעשות את זה. אז הם יגידו: טוב, במקום לעשות את זה בשנה בואו נעשה את זה בשלוש, בואו נעשה את זה בחמש, בואו נעשה את זה ב-15, כל מיני שטויות כאלה - כי בסופו של דבר המציאות קצת יותר מורכבת מסתם הבטחות על נייר.
בקיצור, מנהלות אפשר להמציא לכל שר ושרה, אבל עם מנהלות לא הולכים למכולת. נראה את הפוליטיקאים חכמים גדולים כשהם יצטרכו אשכרה להגיד מאיפה בא הכסף לכל ההבטחות שהם קיבלו.
