"אנחנו מדברים רק בפסקי הדין" או "פסק הדין מדבר בעד עצמו". אלו בדרך כלל התגובות של הרשות השופטת כאשר מבקשים הרחבה או התייחסות להחלטות בית משפט שעולות לכותרות. אלא שהפעם זה לא עבד. הציבור הוא שדיבר, זעק, ובמערכת בתי המשפט, באופן כמעט חסר תקדים, דיברו מחוץ ועל פסק הדין.
סערה ציבורית פרצה אחרי החלטת ביהמ"ש המחוזי לנוער בבאר שבע, להטיל חמש שנות מאסר - בלבד - על קטין שפרץ לבית ותקף מינית ילדה בת 10 במיטתה. תוכן גזר הדין, כמו התיק והפרוטוקולים של הדיונים, היה חסוי כמקובל בתיקי עבירות מין וקטינים. הדבר היחיד שפרסם בית המשפט הוא תקציר. זה אף החריף את תוכן ועוצמת התגובות נגד בית המשפט, כי לא היה בו דבר שיכול היה לספק הסבר של ממש לעונש הזה. אחרי שעות ארוכות פרסמו ברשות השופטת הודעה, שביקרה גם את הפרסומים ה"מוטים והמשובשים", לשון ההודעה, והדגישה כמה נקודות באותו תקציר. זה לא עזר.
גזר הדין על אונס הילדה: בית המשפט פרסם באופן חריג הבהרה, אבל האם זה באמת מסביר את העונש המקל? @almog_tamar עם הפרטים#חדשותהערב pic.twitter.com/RbvQ3t5eK8
— כאן חדשות (@kann_news) November 9, 2022
וכך, אתמול בצעד חריג עוד יותר פרסמו השופטים עותק, מצונזר מפרטים כמובן, של גזר הדין. המטרה: להראות את ההנמקות, את ההסברים. שגם אם תהיה ביקורת - היא תהיה על סמך עובדות ולא על סמך דיסאינפורמציה בנוגע לנתוני האירוע.
אלא שזה היה כבר מעט מדי ומאוחר מדי; גם מי שישבו וקראו את גזר הדין, מן הסתם כבר עשו זאת בעיניים ביקורתית ואף רושפות, ואפילו אם לא - קשה לומר שאחרי הקריאה מובנות כל הסיבות לעונש הזה, ולא עונש של עוד כמה שנים, גם אם מעטות.
אין ספק שגזר הדין מעמיק, מנתח את כל הנתונים והעובדות וכן מבהיר במעט את התמונה. השופטים מחדדים שוב ושוב את חומרת העבירה, את הפגיעה בקורבן - ובחברה. הם מזכירים שאמנם התוקף היה גם קטין, נסיבה מקלה בהגדרה, אך הוא היה רק חצי שנה מלהפוך לבגיר, "ופערי הגילים והכוחות בינו לבין הקטינה היו גדולים ומשמעותיים". הם קובעים שמדובר באירוע חמור גם אם נמשך רגעים ספורים, ובעיקר מדגישים שוב ושוב כנסיבה מחמירה את העובדה שהתקיפה היתה בביתה של הקטינה, כשהיא במיטתה, כשהתוקף מלכתחילה ביצע עבירה בפריצה לבית - לא בפעם הראשונה ולא האחרונה.
"לא יהיה זה מוגזם" כותבים השופטים "לומר שתיאור המעשה הוא התגשמות סיוטיו של כל הורה, אשר בתוככי ביתו, במקום בו ילדיו אמורים להיות מוגנים מכל, כשהוא ישן במרחק מטרים ספורים, בתו נפגעת פגיעה כה קשה ורעה, ואין מושיע".
אחרי שהשופטים מנתחים פסקי דין בנסיבות דומות יחסית – אין מקרה אחד זהה למשנהו- הם אף קובעים: "חומרתן היתרה של נסיבות ביצוע העבירות... היא בעלת משקל רב בגזירת עונשו של הנאשם, ויש בה להביא להעדפת האינטרס הציבורי ושיקולי הגמול וההרתעה, על פני שיקולי השיקום של הנאשם והיותו קטין בעת המעשים"
אז איך בכל זאת הם מסבירים זאת? בראש ובראשונה השופטים מזכירים כלל ידוע: כשמדובר בקטינים יש לתת משקל רב לעניין השיקום, לאפשרות של קטינים לתקן, לשנות למסלול של חיים נורמטיבים. גם במקרה הזה, הם אומרים כי הנאשם מתמיד בהליך טיפולי, נמצא במעון נעול, לוקח אחריות ומפנים את חומרת העבירות, גם אם בהתקדמות איטית יחסית. הם מפרטים על נסיבותיו האישיות הקשות, את תסקיר שירות המבחן (שהמליץ על עונש נמוך בהרבה) ואת השינוי שעשה בחייו. מזכירים שהודה בהסדר שנערך על דעת משפחת הילדה, והודאה והסדר הם תמיד נסיבה להקלה בעונש.
מכת העונשים הקלים: תושב הפזורה הבדואית התפרץ לבסיס צה"ל בדרום הסב נזק בטחוני וכלכלי - וקיבל חצי שנה עבודות שירות בלבד. @shelleytap עם הסיפור#חדשותהערב pic.twitter.com/UlxKAfnlbB
— כאן חדשות (@kann_news) November 9, 2022
השופטים מראים כי אין תקדים לענישה מחמירה יותר בנסיבות דומות. יתרה מזאת, ביהמ"ש נזף בתביעה שביקשה "עונש החורג משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, וזאת מבלי לנמק את עתירתה או לבססה בפסיקה מתאימה". במילים מדיניות הענישה הכוונה לתקדימים הקיימים, והשופטים הצביעו על כך שמבין התקדימים הרלוונטים העונש החמור ביותר היה עשר שנים, וזאת כאשר מדובר על אירוע חמור אף יותר מהמקרה כאן, ממושך יותר, מיני יותר ואלים יותר.
אלא שאפילו אחרי כל הנימוקים האלה, נותר עדיין סימן שאלה מדוע העונש קרוב יותר לעונשים הקלים יותר מבין אלו שהוזכרו, ולא לחמורים יותר. נכון שהמרחב אינו גדול, אך עדיין. לאורך קריאת גזר הדין, ובמיוחד בקריאת האיזונים שעושים השופטים בין הסיבות להקל בעונש לבין הסיבות להחמיר בו - עם הטיה ברורה לאפשרות ההחמרה - נראה שהם מכשירים את הקרקע לעונש חמור יותר. אולי זאת הסיבה שגזר הדין לא מספק מענה מלא לתהיות.התחושה העולה מקריאת גזר הדין מסמנת כיוון החמרה, ובשורה התחתונה פתאום משתנה הכיוון והענישה הנה ברף התחתון ביחס למקרים שמוזכרים בגזר הדין.
ואחרי שאמרנו ותהינו חשוב להזכיר גם: גזר הדין המקל, המקומם, אינו הסיבה לריבוי הפשיעה וודאי לא מה שיקבע אם יש משילות או לא. ענישה מחמירה אינה הפתרון בכל מקרה ולכל מקרה, ובית המשפט ודאי אינו הסיבה למצב בדרום.
ככלל המדינה, כחברה, יש מקום להשקיע יותר משאבים בשיקום ובמניעת עבריינות חוזרת וכמובן בחינוך ולא לחשוב ששליחה לכלא לשנים ארוכות תפתור את בעיית הפשיעה. המחקרים ויותר מכך, הנסיון, מוכיח זאת. ובכלל, תמיד יש ששמחים להעצים כל תקלה במערכת המשפט, להציג תמונה מעוותת של אנשי המערכת כאויבי העם ולא כמי שנלחמים עבורו. אבל בגזר הדין הזה, שהפרקליטות כנראה תערער עליו ויתכן מאד שישתנה, ביהמ"ש סיפק תחמושת למי שהיו תוקפים אותו בכל מקרה.
