פסקת ההתגברות - פתאום כולם מתעניינים במינוח הכול כך משפטי הזה. אז מה זה בכלל פסקת ההתגברות? היא שם קוד למהלך שמאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק אחרי שבג"ץ פסל אותו, או אפילו להגן עליו מראש. אתם אולי חושבים: מה הדרמה? לבג"ץ יש כל כך הרבה כוח - שיהיה גם לכנסת. אבל פה מדובר על מהלך רחב הרבה יותר - שיעביר בעצם את כל הכוח לכנסת, שיאפשר אולי אפילו ברוב של שני חברי כנסת מול אחד, ובטח שברוב ממשלתי, להתגבר ולפסול החלטות של בג"ץ. כל החלטה - גם החלטה שמגינה על האזרח מפני הכוח של המדינה.
אז תאמרו: "סליחה, הכנסת היא הריבון. אנחנו בחרנו בחברי הכנסת, לא בשופטי בג"ץ". אז בואו נדבר רגע על הפלות: נניח שמחר הכנסת מחוקקת חוק שאוסר ככלל על הפלות. יעתרו על זה לבג"ץ, בג"ץ יפסול את החוק הזה כי הוא סותר את חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, את זכות על האישה על גופה וכל מיני מונחים משפטיים כאלה - תבוא הכנסת, תנופף בפסקת ההתגברות ותגיד: מחוקקים.
בכל זאת, כדאי להבין, יש אפילו נשיאי בית משפט עליון בדימוס שלא מתנגדים לעיקרון של פסקת ההתגברות, לזה שהמילה האחרונה תהיה של הכנסת, של נבחרי הציבור. אבל הם אומרים: צריך להבטיח שיהיה לזה רוב מסוים מעבר לממשלה כזאת או אחרת - ואז בודקים שיש הסכמה רחבה ואז זה גם קשה יותר לביצוע.
הצהרות קמפיין או מטרה אמיתית: מה עתידה של מערכת המשפט? | תמר אלמוג, פרשנות
יודעים מה? בוא נלך על תרחיש עוד יותר קיצוני: לא פסקת התגברות - חוק התגברות על ספידים. כלומר, לא רק הגנה על החוק מפני ביקורת של בג"ץ, אלא הגנה על כל החלטה של הרשויות מביקורת שיפוטית כזאת. דוגמה: נניח ומחר המשטרה מחליטה לשתול לכולנו תוכנות ריגול בטלפון. רצים לבג"ץ, בג"ץ פוסק: מה, אסור, פגיעה, זכויות, פרטיות. יבואו רשויות המדינה ויאמרו: סליחה, זאת הפרשנות שלנו לחוק, שמותר לעשות את זה ואנחנו מתגברים על מה שבג"ץ אמר ועושים את זה בכל זאת.
התגברות או לא התגברות? זו דוגמה קיצונית ולא סבירה אבל החששות האלה הם הסיבה לקריאות הגעוואלד. פסקת ההתגברות היא לא מילה גסה - השאלה היא מה יהיה בה, מה יעשו איתה ברשות המחוקקת וברשות המבצעת ואם זה לא, בתכלס, יבטל את הרשות השופטת.
