צחוק הגורל שאת הפיגוע הפוליטי-דיפלומטי בחר אבו מאזן לעשות לקנצלר גרמניה אולף שולץ דווקא במלאת 50 שנה לטבח שאותו, לפי כל הסימנים, מימן מחמוד עבאס בקיץ 1972, כשהיה הפיננסייר של פת"ח - מתקצב את כל ארגוני המשנה. לימים טען אבו מאזן שלא ידע שהמיליונים שהעביר לארגון "ספטמבר השחור" ישמשו לרצח ספורטאים. מצד שני הוא גם טען שלא נרצחו שישה מיליון יהודים.
בספר שפרסם ב-1984 יישר עבאס קו עם KS המותג (שעד היום סבור שהושמדו 6,000 יהודים). וכך כתב עבאס: "נראה כי האינטרס של התנועה הציונית הוא לנפח את המספר הזה (שישה מיליון) כך שהישגיה יהיו גדולים יותר. בשל כך הם חתרו להדגיש את המספר הזה כדי לזכות בסולידריות עם הציונות מצד דעת הקהל הבין-לאומית. חוקרים רבים חולקים על המספר שישה מיליון והגיעו למסקנות מרשימות - קביעת מספר הקורבנות היהודיים על כמה מאות אלפים בלבד".
אבו מאזן ושולץ במסיבת עיתונאים אתמול. צילום: רויטרס
תשעה חודשים מכהן קנצלר גרמניה שולץ בתפקיד וגם ככה נתפס כחיוור לעומת קודמתו אנגלה מרקל, וכבר ספג ביקורת עזה משורות האופוזיציה על שלא שלח סיוע צבאי בהקדם לוולודימיר זלנסקי, וגם התמהמה ארוכות עם הביקור באוקראינה. ואז בא לו מחמוד עבאס לביקור. האם היו ערים יועציו של שולץ לתזמון הבעייתי – שבועיים וחצי לפני הטקס במינכן כשהעימות עם המשפחות השכולות כבר הפך פומבי וצורם? האם הבינו שהזמינו לגרמניה לא רק את המייצג של העם הפלסטיני, אלא גם מכחיש שואה מקצוען? קשה לדעת אבל אז הונחו יסודות הכישלון.
עבאס הגיע לברלין, הספיק לומר שהוא מצפה שמארחיו יכירו במדינה פלסטינית, ודיבר על מחיר הסיבוב האחרון בסכסוך (הרוגי "עלות השחר", חלקם מירי רקטות ג'יהאד), ואז הגיעה מסיבת העיתונאים. זו הייתה השאלה האחרונה שנשאלה - האם אבו מאזן יתנצל בפני גרמניה וישראל על טבח מינכן. שאלה רלוונטית מאין כמותה. מה חשב לעצמו יו"ר הרשות לא ברור. אולי רק קנה נקודות במחנה הפליטים ג'נין, אבל באמירה המרושעת שלו שישראל "ביצעה 50 שואות בפלסטינים", חסרת כל תיקוף היסטורי, שהוצאה מהקשר הוא קומם עליו את כל מארחיו – והלבין את פניו של הקנצלר שולץ, שכבר לא יזמינו שוב.
What President #Abbas said in Berlin about „50 holocausts“ is wrong and unacceptable. Germany will never stand for any attempt to deny the singular dimension of the crimes of the Holocaust.
— Steffen Seibert (@GerAmbTLV) August 16, 2022
הטעות הקריטית הייתה של דוברו של הקנצלר סטפן הבסטרייט, שנעל את מסיבת העיתונאים מיד אחרי התשובה השערורייתית של עבאס. הבוס שלו שרד את ההשוואה של אבו מאזן בין ישראל למשטר האפרטהייד, שנאמרה קודם במסיבת העיתונאים, כשהסתייג ממנה. אבל העובדה שהדובר לא כדרר את הכדור לקנצלר, כדי שיגנה ויעיף את האורח מהחדר, היא שעלתה לבוס במחיר פוליטי יקר. הוא נראה נרגז מהתשובה, אבל שותק. שתיקה כמוה כ... אתם יודעים.
צריך להבין – בגרמניה של היום איש לא רשאי להשתמש במונח שואה, כדי לתאר משהו אחר ממה שקרה בין השנים 1945-1939 לעם היהודי. אפילו שואת הצוענים (מתנצל, אבל פה הכלל פחות מתקיים), וההומוסקסואלים, ורצח מתנגדי המשטר, ורצח מתמודדי הנפש – אף אחת מהן לא יכולה בגרמניה לקבל את התואר "שואה". לא קיים.
אולף שולץ. צילום: אי-פי
מנהיג הנוצרים-דמוקרטים (מפלגתה של מרקל, כיום באופוזיציה) פרידריך מרץ מיד עט על המציאה וצייץ שהקנצלר היה צריך "לסתור באופן ברור וחד משמעי את הנשיא הפלסטיני ולבקש ממנו לעזוב!". דמות בכירה נוספת באופוזיציה ארמין לאשט, העומד גם בראש מדינת נורדריין ווסטפליה, צייץ: "מעולם לא נשמע נאום מגעיל כל כך במשרד הקנצלר". הוא כמובן שכח את השנים 1945-1933.
שגריר גרמניה בישראל סטפן זייברט (לשעבר דוברה של מרקל) כתב מיד: "מה שאמר הנשיא עבאס הוא שגוי ובלתי מתקבל על הדעת. גרמניה לעולם לא תתמוך בשום ניסיון להכחיש את הממד הייחודי של פשעי השואה".
אולף שולץ אומנם נתן איזו תגובה מגנה בהמשך הערב אתמול לעיתון הנפוץ "בילד", אבל רק 12 שעות אחרי קרות המקרה, צייץ הקנצלר תגובה בוטה המודעת לעומק הצרה, ומתייחסת ל"דבריו המגעילים" של ראש הרשות עבאס.
מי שניצח את שולץ בתחרות חוסר המודעות היה אבו מאזן עצמו שרק 14 שעות אחרי הבהיר: "השואה היא הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה המודרנית". זה המקום להזכיר שעבאס לא התבקש במקור לתת רפלקציות על מלחמת העולם השנייה, אלא על משהו שהיה תחת ידיו, שאליו הוא עצמו גייס משאבים ומימן - את הכתם המדמם בתולדות המשחקים האולימפיים. פה כבר לא מצא עבאס מקום לתקן.
ולסיכום הלילה והבוקר בברלין: אבו מאזן עשה פיגוע תדמיתי לקנצלר גרמניה, ללא ספק, אבל ייתכן שסייע בעקיפין למשפחות נרצחי מינכן. במחיצת מי יעדיף שולץ להיזכר? כשלצדו משפחות הנרצחים בטקס הזיכרון במינכן או כשהוא עומד דומם מול מכחיש השואה, שמימן בשעתו את ארגון ספטמבר השחור. מעניין יהיה לראות אם הארנקים ישתחררו כעת, וההצעה המעליבה הקודמת, למאות אלפי יורו בלבד לכל אחת מן המשפחות, תהפוך למשהו רציני יותר.
