עם עלות השחר לאחר מבצע עלות השחר, יש כמה דברים שראוי לומר, בקצרה. מבצע קצר, דברים קצרים. כי מחר, מחורתיים או מקסימום בשבוע הבא כבר נשכח שהיה.
פרופורציות
זה היה מבצע כמעט זניח. עם כל הכבוד לעלות השחר, הסיפור הצבאי הגדול קרה השבוע במצר שבין סין לטייוואן. שם יש פוטנציאל הרסני למלחמת עולם. כאן, במקרה הכי גרוע, פוטנציאל להתלקחות שתיקח שבועיים במקום יומיים.
זה מה שהדיח את עזה מראש הכותרות. זה – ולא ההתנהלות, המוצלחת כשלעצמה, של מערכת ההסברה הישראלית. מערכת חדשות, בכל העולם, היא סדרן של כותרות על פי חשיבותן והעניין שהן עשויות לעורר. שימו בכף אחת של המאזניים פוטנציאל למלחמה בין ארצות הברית לסין ועל הכף השנייה התלקחות מספר מי-יודע-כמה בין ישראל לעזה – נדמה שהבחירה לא קשה. נכון, העולם גם התעייף מעזה ומהסיפור הפלסטיני באופן כללי. אבל אם זה היה שבוע של מעט חדשות אחרות, עזה הייתה מזנקת לראש הכותרות. באו הסינים והצילו אותנו.
> ישראל יותר מפוצלת או יותר מאוחדת? בואו לומר מה דעתכם
חמאס
מי הרוויח ומי הפסיד מהמבצע הזה? ישראל כמובן הרוויחה מידה של הרתעה. הג'יהאד ספג מכה. ומה על חמאס? נדמה שגם אותו אפשר לשים בצד המרוויח. לחמאס אין תמיד נחת גדולה מהג'יהאד, ויש לו עניין שמעת לעת הוא יקבל מכה שתותיר אותו קטן, ורצוי שגם צייתן. לא מדי צייתן – כי נוח שיש גם איזה מופרע שאפשר להאשים בהתפרצויות מקומיות. אבל גם לא מדי לא צייתן – כי לחמאס יש עניין לשלוט בעזה.
במילים אחרות: ישראל עשתה עבודה שמשרתת את האינטרסים של חמאס. אין בזה כל רע, אבל ראוי להזכיר את זה. ראוי להזכיר שהאינטרס של ישראל וזה של חמאס בהקשר לג'יהאד די דומה. חמאס רוצה לשלוט בעזה, וישראל רוצה שחמאס ישלוט בעזה. מצד אחד, אם היא רוצה שישלוט, למה שתעשה עבורו את העבודה? היא הייתה יכולה לומר לחמאס להרגיע את הג׳יהאד – או שמשהו רע יקרה. מצד שני, אולי אם ישראל תעשה עבורו קצת עבודה, יהיה לה קל יותר לבוא אליו בתביעות.
כיפת ברזל
ושוב הוכח, בפעם המי יודע כמה, שכיפת ברזל היא ההגנה הטובה ביותר על חיי פלסטינים בעזה. כן – על חיי פלסטינים. זה מה שצריך להסביר גם למחוקקים האמריקנים שמממנים את כיפת ברזל. אם היא לא הייתה, היו נהרגים ישראלים. אם היו נהרגים ישראלים, לממשלה לא הייתה ברירה אלא לפעול ביותר כוח. אם הייתה פועלת יותר בכוח, היו נהרגים הרבה יותר פלסטינים בעזה. גם כך נהרגו כמה. אבל מספר קטן מאוד יחסית למה שהיה קורה אם כיפת ברזל לא הייתה נפרשת כדי להגן על עזה.
פוליטיקה
מכיוון שהמבצע נגמר מהר ואין כל כך הרבה מה לומר עליו – היה קצר, קולע, מנוהל היטב, יותר תקרית ארוכה מאשר מבצע – מהר מאוד נחזור לדבר על הבחירות. בשלב ראשון, על מי הרוויח ומי הפסיד מהמבצע לקראת הבחירות.
אקח הימור: אף אחד. פוליטית, אף אחד ואף אחת לא הרוויח ולא הפסיד מהמבצע. אף מצביע של גוש נתניהו לא יעבור לגוש השני בגלל המבצע. אף מצביע של לפיד או גנץ לא יעבור לליכוד בגלל המבצע. רוב הבחירות של רוב המצביעים נעשו, אם לא ביחס למפלגה אז ביחס לגוש. הבחירות יוכרעו פחות על ידי תזוזות של מצביעים מגוש לגוש והרבה יותר על ידי כמות היוצאים מהבית להצביע וכמות הקולות שיתבזבזו על מפלגות חסרות סיכוי.
לפיד הרוויח נקודות כמי שהצליח לנהל מבצע בלי שהשמיים נופלים. מצד שני, יכול להיות שהמבצע הצבאי של לפיד יגרום למצביעים ערבים להישאר בבית, כי מה הטעם אם גם ממשלה בראשות המרכז-שמאל יורה על עזה, ואז מי שירוויח מהמבצע – באופן אירוני – יהיה דווקא נתניהו.
קואליציה
יש אמת בטענה שהיה קושי לנהל את המבצע הזה לפני חודשיים, כאשר הקואליציה עוד הייתה תלויה בקולות של כמה חברי כנסת שעלולים להצביע נגדה בגלל תקיפה בעזה. גם מי שמתפעל מהניהול המאורגן ומהשקט והרוגע, צריך לתת לעצמו דין וחשבון על משמעותה של הטענה הזאת. היא בעיקר מחזקת את המחנה שדורש ממשלה רחבה לאחר הבחירות. היא מחזקת את מי שתובע ממשלה שלא תהיה תלויה באצבע או שתיים, ובמקרה הזה בעיקר לא באצבע של חברי כנסת ערבים שמתקשים מאוד, מסיבות מובנות, לעמוד בלחץ הכבד של גיבוי מבצע ישראלי בעזה.
מי מרוויח מהתביעה לממשלת אחדות? נדמה שבני גנץ. הוא זה שיהיה לו קל יותר להכניס לממשלה גם מפלגות מרכז, גם מפלגות ימין וגם מפלגות חרדיות. הקושי יהיה עם נתניהו. גנץ התחייב שלא יישב עם נתניהו. בנסיבות האלה לא תתאפשר ממשלת אחדות, אלא אם אתם מאמינים לשמועות שמישהו בליכוד מתכוון להדיח את נתניהו – שמועות שמקורן באישים כמו ליברמן וסער. כלומר, שוב תעמוד לפתחנו בחירה מוכרת: אחדות עם נתניהו, או בעיה קשה בלעדיו. כך או כך, לפיד ניהל מבצע מוצלח, אבל לא בהכרח יוצא מרוויח.
