מה שראינו ביום שישי בשעה 16:16 ואמש בשעות הערב המוקדמות הם שיאי המבצע. שילוב של מודיעין נדיר ויכולת מבצעית שיש למעט מאוד מדינות בעולם. אם היכולת לפגוע במפקדי הג'יהאד האסלאמי בזמן מתיחות ראויה להערכה, הרי שהיכולת לפגוע בהם בזמן לחימה היא הישג מודיעיני-מבצעי ייחודי ומעורר התפעלות. אך לצד המחמאות, הפגיעה הישראלית בפיקוד ושליטה של ארגון הטרור מסמנת בהרבה מובנים את החשש שמכאן אפשר גם להפסיד נקודות. מפה אנחנו פותחים מערכה שאנחנו לא יודעים מה ההתחלה שלה ומה הסוף.
האם יהיה נכון מצד ישראל לעלות מדרגה? הפרשנות של @RonenManelis pic.twitter.com/b8dyooYeue
— כאן חדשות (@kann_news) August 6, 2022
מה יכול לקרות?
התרחיש הבעייתי ביותר מבחינת הימשכות המערכה וגם המחירים המלווים אותה הוא כמובן האפשרות להשתלבות חמאס בלחימה. בעת הזו נראה שחמאס אינו שש להצטרף להגנת אחותו הקטנה והבעייתית אך לא לעולם חוסן. מה שיכול לגרור אותו למשל פנימה זה לחץ ציבורי רחב שנוצר כתוצאה מטעות ישראלית של פגיעה בבלתי מעורבים או הימשכות ימי הלחימה.
6 תקיפות ב-170 שניות - הסיפור המלא | האזינו לעוד יום
קיימים גם תרחישים מאתגרים נוספים ובמרכזם האפשרות שהג'יהאד יצליח לממש פגיעה משמעותית במטרה ישראלית ואפילו לגבות מחיר. נכון שבשעת כתיבת שורות אלו נראה שארגון הטרור מממש תפיסה של "כלכלת חימושים" שמרנית, אך מספיקה הצלחה אחת לגבות מחיר. הצלחה כזו כמובן תחייב גם תגובה ישראלית משמעותית ומכאן שוב לא ברור מה יתפתח.
בכל תרחיש ומצב ולאור ההצלחות הישראליות הברורות לצד הכשלונות של האויב, נכון לצמצם את משך המערכה ולמקסם את ההישגים שלנו. מיקסום ההישגים והפסקת הלחימה מחייבים מנגנון סיום, ככל הנראה בתיווך מצרי, אך אם זה לא יבשיל נכון אפילו לשקול סיום חד צדדי של הלחימה באופן מפתיע בדיוק כפי שהתחילה.
בשלב הזה ולאחר הצלחות כאלה, סביר שיישארו רק פוקסים. זה נכון שפוקסים נחשבים, אבל גם לצד השני יכולים להיות כאלה. ולכן טוב עושה ישראל שהיא פועלת לסיום הלחימה.
