אם נדמה לכם שאין דבר רחוק יותר מהפער בין בצלאל סמוטריץ' לאחמד טיבי, או בין הבוחרים שלהם, הנה הפתעה: בדבר אחד הם דווקא דומים אלה לאלה, ושונים ממצביעי רוב שאר המפלגות. גם מצביעי הציונות הדתית וגם מצביעי הרשימה המשותפת סבורים שהמתח העיקרי בחברה הישראלית הוא בין יהודים לערבים. מה חושבים האחרים? מצביעי שלוש המפלגות הגדולות, ליכוד, יש עתיד וכחול לבן, סבורים שהמתח העיקרי בחברה הישראלית הוא דווקא בין ימין לבין שמאל.
> אז מה אתם אומרים, ישראל יותר מפוצלת או יותר מאוחדת? בואו לומר מה דעתכם
> ממוצע הסקרים המשוקלל של אתר המדד: בואו לעקוב אחרי ״גוש נתניהו״
באתר המדד הצבנו ״שעונים״ חדשים שעוקבים אחרי המצב הכלכלי והחברתי כפי שהוא נתפס בעיני האזרחים. אתמול שאלנו אם ישראל מפולגת או מאוחדת, והראינו שרוב הישראלים סבורים שהיא מפולגת. אפילו מאוד. היום אנחנו מנסים לבחון בין מי למי היא מפולגת. בשאלון שלנו מוצגות חמש אפשרויות: יהודים-ערבים, דתיים-חילונים, ימין-שמאל, עשירים-עניים או מזרחים-אשכנזים. אפשר כמובן להציע עוד, אבל אלה הקטגוריות שבחרנו. מתוכן, שתיים דומיננטיות יותר מהאחרות: ימין-שמאל, מה שהגיוני, בעיקר באווירת בחירות. ערבים-יהודים, מה שגם כן הגיוני, אלא אם נחתתם מהירח.
כפי שתוכלו לראות בטבלה המציגה את הנתונים על פי שכבות גיל, המתחים האחרים זוכים לפחות תשומת לב. דתיים-חילונים עדיין מוזכר על ידי כחמישית מהיהודים. עשירים-עניים, למרות השיח המרובה על יוקר המחייה ועל כלכלה בכלל, מוזכר על ידי כעשירית, מזרחים-אשכנזים נמצא בתחתית הסולם. זה אמנם נושא שמרבים לעסוק בו, אבל גם אם הוא מעניין, ומטריד, מדובר בסופו של דבר במתח משני, לא בעניין העיקרי שהחברה הישראלית עסוקה בו.
אז מה כן? אמרנו, ימין-שמאל. בכל שכבות הגיל, למעט הצעירה ביותר, זה הנושא העיקרי. יהודים-ערבים הוא המתח הדומיננטי ביותר שבחרו הצעירים. למה דווקא בקרב הצעירים? הנה הסבר אפשרי: יש בתוכם שיעור ניכר של חרדים, דתיים וערבים. אלה סבורים שהמתח היהודי-ערבי משמעותי יותר מהמתח ימין-שמאל. כמחצית ממצביעי יהדות התורה קובעים את יהודים-ערבים כמתח עיקרי, ואחר כך (24%) את חילונים-דתיים. גם מצביעי ש"ס נותנים עדיפות ליהודים-ערבים (35%), וכאמור, מצביעי הציונות הדתית, בפער משמעותי, ומצביעי הרשימה המשותפת ורע"ם, ואיתם הרבה מאוד ישראלים שלא הצביעו בבחירות, שיש ביניהם ייצוג משמעותי למצביעים ערבים.
זה הבדל מעניין שאפשר להציג כמה מחשבות שנוגעות אליו. הראשונה: לא תמיד ברור מה ההבדל בין יהודים-ערבים לבין ימין-שמאל, ושווה לבחון אם ימין-שמאל זה לא המקביל הפנים-יהודי לוויכוח על השאלה כיצד להתייחס למיעוט הערבי.
השנייה: הצעירים מתמקדים בעימות ה״חיצוני״, רוב לאומי מול מיעוט לאומי, אך ככל שהגיל עולה מתחדדת ההערכה שהעימות ה״פנימי״ מאיים יותר מהאיום ה״חיצוני״. כמובן, לא בטוח שזו הערכה נכונה, לא בטוח שהשסע הפוליטי מסוכן יותר מהשסע הלאומי, אבל ניכר שהגיל מחזק הערכה כזאת.
השלישית: לשיעור ניכר של יהודים בימין הדתי-ציוני יש קושי לזהות עד כמה השסע הפוליטי משפיע על שאר החברה הישראלית. אתמול ראינו כיצד מצביעי הציונות הדתית הם אלה שנוטים יותר מאחרים להמעיט בחומרת הפיצול בחברה הישראלית. היום אנחנו רואים שאותם מצביעים נוטים יותר מאחרים להמעיט בחומרת השסע ימין-שמאל. כלומר, מצביעי הציונות הדתית לא מתואמים עם התחושות של רוב היהודים האחרים בישראל.
הרביעית: כמו שבמרכז-שמאל יש נטייה להעצים את תחושת הפיצול בחברה, כך גם יש להם נטייה חזקה הרבה יותר לבחור בשסע ימין-שמאל כעיקרי בחברה הישראלית. נכון, גם בוחרי ליכוד בוחרים בשסע ימין-שמאל בשיעור גבוה. אבל בליכוד הפער בין שני השסעים המובילים לא מאוד גדול (6%), כלומר, הם מציגים תמונה של תחרות די צמודה בין שני שסעים. לעומתם, בכחול -לבן יש כמעט פי שתיים שבוחרים בימין-שמאל לעומת השסע הבא בתור. המצב דומה גם בקרב בוחרי העבודה, יש עתיד, מרצ, ישראל ביתנו. במילים אחרות: ככל שזזים שמאלה, לא כולל ערבים, כך התמונה המתקבלת היא של פיצול עמוק יותר וכזה שהרקע שלו פוליטי.
