המשא ומתן בין הסתדרות המורים לבין משרד האוצר חייב להיגמר בתוצאה אחת עיקרית. שהשכר של המורות והמורים הצעירים יקבל בוסט משמעותי, והשכר של המורות הוותיקות לא.
השכר של המורות והמורים מעוות לגמרי. הסיפור של השכר שלהם הוא בעצם הסיפור של השכר בכל המגזר הציבורי. השכר של מורות ומורים פשוט עולה עם הוותק, מה שאומר שמורות צעירות משתכרות מעט ומורות ותיקות משתכרות הרבה.
וההתחלה של הסיפור הזה היא לפני 3,000 שנה בתקופת בן גוריון, כשעוד היה דבר כזה שנקרא פנסיה תקציבית.
באה המדינה הצעירה ואמרה לעובדי המדינה: תקשיבו, בואו נעשה דיל: אתם לא תחסכו לפנסיה בכלל, אני אתן לכם פנסיה איפשהו עוד 30–40 שנה.
אבל היה לדיל הזה גם צד שני. והצד השני הוא שלאורך רוב שנות העבודה של העובדות והעובדים השכר שלהם היה די נמוך, ורק בשנים שלפני הפרישה ממש המדינה העלתה להם את השכר, ואז הפנסיה שלהם הייתה נגזרת של השכר הגבוה.
רק שאנחנו כבר מזמן לא בעולם של פנסיה תקציבית. אנחנו כולנו חוסכים לפנסיה תוך כדי, אבל מבנה השכר עדיין נשאר מעוות.
לכן, מורים ומורות שנכנסים למערכת, במשך שנים השכר שלהם נמוך יחסית, ורק אם הם ישרדו 30 ומשהו שנה הם יגיעו לשכר נחמד מאוד. רק שהפנסיה התקציבית כבר לא איתנו, ולכן הסידור הזה דופק את המורות והמורים.
אנחנו עובדים בהרבה יותר עבודות, וכל פעם תקופה קצרה יותר, ואנחנו מחליפים קריירות. לכן גם השכר במגזר הציבורי חייב לשקף את השינויים האלה.
עכשיו, אני מבין שבמסגרת משא ומתן בין הסתדרות המורים לבין משרד האוצר לא נפתור את כל תחלואי השכר במגזר הציבורי, הלוואי שהיינו יכולים לעשות את זה. אבל אפשר לשנות את זה עבור המורות והמורים. לבנות את השכר כך שהוא יהיה רלוונטי גם למורות ומורים שאחרי 5 שנים פורשים. להיות רלוונטי גם לאנשים שנכנסים להוראה אחרי שכבר עשו קריירה אחרת.
אם זה ייגמר סתם בתוספת של 10% לכולם, אז מורה עם ותק משמעותי של 30 שנה, שמשתכרת 20 אלף שקל, תקבל תוספת של 2,000 שקל לשכר שלה, ומורות צעירות שנאבקות לשרוד - יקבלו תוספת רק של 1,000 שקלים.
זה גם לא הוגן, גם יהיה בזבוז מוחלט של כספי ציבור, וגם בזבוז של כל ימי השביתה האלה שאכלנו. ובעיקר לא ימשוך כוח אדם איכותי לתוך המערכת. וזה בעיקר מה שאנחנו צריכים.
