המפלגה הרפובליקנית בטקסס אימצה השבוע סעיף מעניין במצע המפלגה: ב-2023, אם תהיה בשלטון, יועבר בטקסס משאל עם לקבוע האם תושבי המדינה מעוניינים להתנתק מארצות הברית ולהפוך את טקסס למדינה עצמאית. האפשרות הזאת לא ממש סבירה, אבל הסעיף הזה במצע מדגים היטב עד כמה ארצות הברית מקוטבת - עד כמה היא יותר "ארצות" והרבה פחות "ברית", ואיך אין אמריקה אחת.
הפסיקה של בית המשפט העליון אתמול (שישי), שביטלה את התקדים שקבע כי לנשים יש זכות חוקתית להפלות, מדגימה גם היא את הקיטוב הזה ואף מעמיקה אותו. עם פרסום ההחלטה פרצו מחאות בעד ונגד הפסיקה שהיו כמעט שוות בלהט שלהן. במידה רבה הן מייצגות נאמנה את הרגשות העזים הקיימים סביב הסוגייה הזאת, שמפלגת את החברה האמריקנית כבר 50 שנה, ומבנה סביבה זהויות פוליטיות.
מאז הודלפה טיוטת ההחלטה של בית המשפט העליון בחודש מאי, אהבו תומכי הזכות להפלה לצטט את הסקרים הארציים, שמראים כי מרבית האמריקנים דווקא תומכים בזכות של נשים להפלה. אבל הנתון הזה מטעה, כי הוא מסתיר בדיוק את הפערים שקיימים בין המדינות ובין החברות השונות המרכיבות את החברה האמריקנית.
בעוד שבכל ארצות הברית תומכים בזכות להפלות יותר מ-60% אחוזים מהנשאלים, הרי שבמדינות כמו טקסס, מיסיסיפי ולואיזיאנה המספרים עומדים על 45-39% שתומכים בזכות להפלה במרבית המקרים או בכולם, בעוד שבמסצ'וסטס וניו יורק מהווים התומכים 74-64% מהנשאלים.
אז מה עכשיו? לאן אמריקה ממשיכה מכאן? שני הצדדים של הדיון היצרי הזה כבר התכוננו לרגע הזה מראש. מדינות רבות אימצו בשנים האחרונות "חוקי טריגר" - חוקים האוסרים הפלות שייכנסו לתוקף ברגע שהפסיקה שמבטלת את הזכות להפלות תפורסם. ואכן, במהלך סוף השבוע נכנסו לתוקף חוקים כאלה בשבע מדינות, ובכמה מדינות נוספות הם ייכנסו לתוקף בימים הקרובים.
צילום: אי-פי
מדינות אחרות, כמו קליפורניה וקונטיקט למשל, עיגנו מבעוד מועד את הזכות להפלה בחוקי המדינה, וחלק אף הגדילו לעשות ובדקו כיצד יוכלו לסייע לנשים שיגיעו אליהן ממדינות אחרות לעבור את ההליך. בסך הכול צפויות 25 מדינות – מחצית ממדינות ארצות הברית – להגביל או לאסור לחלוטין הפלות בשטחן.
בשטח, ההיסטוריה מראה כי גם במקומות ובתקופות שבהם נאסרו הפלות, נשים עדיין עברו את ההליך, רק שהוא היה הרבה יותר מסוכן בעבורן. וזה קרה גם בשנים האחרונות: סקר של מכון גוטמאכר – מכון מחקר אמריקני העוסק בנושא - הראה כי בשנים 2020-2017 העבירו 25 מדינות בארצות הברית 168 חוקים המגבילים הפלות. התוצאה? מגמת הירידה של 30 השנים האחרונות התהפכה, ומספר ההפלות גדל ב-8% אחוזים בשנים הללו. כך שנראה שבפועל, לא הרבה הולך להשתנות.
ברמת החקיקה, בתוך המדינות, מתנגדי ההפלות מסמנים כעת את היעדים הבאים: מחצית מהנשים שעוברות הפלה באמריקה עושות זאת באמצעות כדורים, ובהיעדר מרפאות להפלות, הן יכולות גם להזמין אותם ברשת. לפי ההערכות, השימוש בכדורים הללו יעלה, ובמקביל, ינסו מתנגדי ההפלות להטיל מגבלות גם על הייבוא שלהם.
נוסף על כך, הם ינסו למנוע מנשים לעבור הפלה במדינות אחרות - האפשרות היחידה שעוד נותרה להן. נשים שחיות באזור הדרום – מטקסס ועד קרוליינה הדרומית, אך לא רק - יצטרכו לנסוע רחוק הרבה יותר, כיוון שכמעט כל המדינות באזור זה העבירו או יעבירו בעתיד חוקים מחמירים נגד הפלות.
בזירה הפוליטית, מבחינת הדמוקרטים, את המאבק הזה תומכי הזכות להפלות צריכים לנהל בקלפי בנובמבר הקרוב. הפסיקה מספקת לדמוקרטים חומר רב לקמפיינים, והזדמנות לעורר את השטח. חקיקה פדרלית שתעגן את הזכות להפלות בתמיכה של שני הצדדים היא משימה בלתי אפשרית כרגע, והנשיא ג'ו ביידן יכול רק לקוות שהזעם הזה יניע את הבוחרים לקלפי וישיג לו רוב בבית הנבחרים ובסנאט לשנתיים הקרובות, גם אם מדובר בתקווה בלי אחיזה במציאות (נציין שהסקרים חוזים בשלב הזה מפלה לדמוקרטים בשתי החזיתות).
עם פרסום הפסיקה יצאה יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי לתקשורת וציטטה את שירו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת". האדמה מתחת לרגליהם של רבים באמריקה אכן בוערת עכשיו. נראה שהפסיקה הזאת רק הגבירה את גובה הלהבות.
