לעיתים קרובות, שיקולים של פוליטיקאים הם הדבר שהכי קל להסביר. כל מה שצריך זה גרף, או שניים, וההסבר כבר מסביר את עצמו. זה המקרה של חוק הלאום. או, אם לדייק, הוויכוח המתחדש על חוק הלאום. וויכוח שסופו ידוע מראש: לא יהיה שינוי בחוק הלאום. מדוע? כי אין רוב לשינוי כזה. מדוע? כי הרוב שהעביר את חוק הלאום עודו רוב. חוק הלאום היה שנוי במחלוקת מעיקרו. הוא עבר בכנסת ברוב קטן (אם כי, כפי שיאמרו מחייביו, רוב הרבה יותר גדול מזה שנדרש להעברת חוקי יסוד לא פחות דרמטיים כמו ״כבוד האדם וחירותו״). 62 חברי כנסת תמכו בו. קצת יותר ממחצית.
האם לדעתכם ישראל היא מדינה מוסרית או לא מוסרית? בואו להתמודד עם דילמות מרתקות
האם לדעתך בעתיד הקרוב מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ישתפר או ידרדר? בואו והשיבו
עכשיו חשבון: 30, ועוד תשע, ועוד שבע, ועוד שבע, ועוד שש, ועוד שש. סך הכל: 65 חברי כנסת. לא הכנסת של אז, הכנסת של היום. הליכוד וש״ס ויהדות התורה וימינה ותקווה חדשה והציונות הדתית. אם כל המפלגות האלה תומכות בחוק הלאום – והן תומכות – אזי לחוק הלאום יש רוב דומה לזה שהיה לו קודם, פלוס או מינוס כמה ח״כים. תאמרו: רגע, אבל הוויכוח הוא לא על חוק הלאום, הוא על תוספת של סעיף שיוויון לחוק הלאום! נשיב: אבל זה בדיוק היה הויכוח כאשר החוק עבר לפני ארבע שנים. גם אז אפשר היה להוסיף סעיף שיוויון, ולהרחיב את מעגל התומכים בחוק. זה לא קרה אז מאותה סיבה שזה לא יקרה עכשיו. תומכי חוק הלאום לא רוצים סעיף שיוויון.
למה הם לא רוצים סעיף שיוויון? מכאן, התשובה מתפצלת. תשובת שוללי החוק תהיה ״בגלל שהם גזענים״, או משהו מהז׳אנר הזה. תשובת מחייבי החוק תהיה ״בגלל שופטי בג״ץ״, או משהו מהז׳אנר הזה. מלכתחילה, זו אחת הבעיות עם חוק הלאום, מה שגרם לפרופ׳ רות גביזון להתנגד לו, ולהמליץ לציפי לבני, שרת המשפטים דאז, להתנגד לו. זה חוק שנועד לחזק את האופי הלאומי של ישראל מול בג״ץ אקטיביסטי, אבל למעשה נותן עוד כוח לשופטים. עוד חוק לפרש. ברצותם, יפרשו אותו כך, וברצותם יפרשו קצת אחרת. כדי למנוע מצב של פרשנות שממש לא עולה בקנה אחד עם כוונת מנסחי החוק, הקפידו והתעקשו לא להכניס סעיף שיוויון.
אז מה קרה עכשיו, שמחייב שיקול מחדש? שני דברים. האחד – חשיפת מותו של גיבור ישראל מחמוד חיר אל-דין אפשרה להשתמש בחדש בטיעון הדרוזי נגד החוק. כמובן, זו לא פעם ראשונה שנעשה בו שימוש. הוא התברר כטיעון יחסית משכנע. מי שרוצים להוסיף סעיף שוויון יודעים שיהיה להם קשה עם דעת הקהל אם יסבירו שמדובר בשיוויון לערבים. אבל הדרוזים זה סיפור אחר. את הדרוזים כולם מעריכים, מכבדים ואוהבים (יש לזה ראיות במספרים בסקרים שערכנו). וכשנחשף סיפורו הדרמטי של גיבור ישראל דרוזי, קשה לעמוד מנגד ולהתנגד לדרישה לשיוויון גם בחוק הלאום.
וקרה עוד משהו – הממשלה החלה בתהליכים של פירוק. כמה מהירים הם יהיו עוד קשה לדעת. אולי קצת פחות, אולי קצת יותר. אבל ברור שיהיו, ברור שהממשלה, בלי רוב בכנסת, חיה על זמן שאול. ברור שראשי המפלגות מתחילים (ומתחילות – מיכאלי) לחשוב על היום שאחרי הממשלה, על יום הבחירות. ליברמן צריך לבדל את עצמו מלפיד וגנץ, לכן הוא תוקף את מי שנפגש עם מחמוד עבאס. גנץ צריך להזכיר שהוא מר ביטחון, לכן הוא מתלונן לבנט על הקרדיט. מנסור עבאס צריך להציג קבלות, לכן הוא מנצל שעת כושר להציג דרישות. וגם ימינה צריכה להיערך: איילת שקד עושה זאת בהודעות תקיפות נגד שינוי חוק הלאום. היא לא תאפשר. אין סיכוי שתאפשר. הבוחרים שלה בימין, הבוחרים שלה תומכים בחוק הלאום בלי שיוויון. הבוחרים שלה חשובים, כי הממשלה אוטוטו מתפרקת. וחוץ מזה, יש לה אידיאולוגיה. גם את זה צריך לומר. לא הכל פוזיציה פוליטית, שקד באמת מתנגדת לסעיף שיוויון, כפי שמתנגדים לו רוב חברי גוש הימין בישראל.
יהיו שיאמרו: אבל יש רוב בציבור לסעיף שיוויון. זה נכון ולא חשוב. נכון שיש רוב קטן, שאם מוצגת לו שאלה בנוסח ״באיזו מידה אתה מסכים או לא מסכים עם המשפט: יש לתקן את חוק הלאום כך שיכלול את עקרון השוויון המלא לאזרחים הלא יהודים של המדינה״ – הוא מסכים. זה נוסח שהציג המכון לדמוקרטיה בסקריו לפני שנה. אז למה זה לא משנה? כי הרוב הקטן הזה בציבור איננו מתורגם לרוב בכנסת. כמו שיש רוב בציבור בעד תחבורה ציבורית בשבת, אבל אין רוב בכנסת. כמו שיש רוב בציבור בעד נשות הכותל, אבל אין רוב בכנסת. כך גם במקרה הזה: יש רוב בציבור, שאיננו מתחבר לרוב בכנסת. כבר עשינו את החשבון. הוא גם לא יתחבר לרוב בכנסת, כי בקרב מצביעי המפלגות המרכיבות את הרוב הזה יש התנגדות ברורה לסעיף ״שיוויון״ בחוק הלאום. הביטו בגרף: בוחרי מרצ, או כחול לבן, תומכים בסעיף הזה. לכן הנציגים שלהם הצביעו נגד חוק הלאום. בוחרי הליכוד, ש״ס וימינה מתנגדים לסעיף הזה. אלה המפלגות שברוב שלהן הועבר חוק הלאום ללא סעיף שיוויון.
סיכום זמני: הוויכוח מעניין אבל תיאורטי. וויכוח שנועד לחדד הבדלים, ולהדגיש עמדות, לקראת טלטלה במערכת הפוליטית. אם חוק הלאום ישונה יום אחד, זה יהיה בזמן אחר, במדינה שבוחרת כנסת מסוג אחר. לא בישראל של 2022.
