מלחמת רוסיה-אוקראינה נכנסת לחודש שני של קרבות, וזה מבלי שהזכרנו את תקופת ההמתנה הארוכה שקדמה לה. לא ידענו כיצד היא תתחיל וכעת אנחנו לא יודעים כיצד תסתיים ואיך ייראה הסדר העולמי אחריה.
מלחמה ללא פילטר | האזינו לפרק ב"עוד יום"
איך נראה יום בקייב? פרויקט מיוחד באינסטגרם של כאן חדשות
הפעם ב"עוד יום", ננסה לקבל כמה תובנות מהכתבים שטסו לסקר את המלחמה הזאת מקרוב. חן ביאר שהיה שליח כאן חדשות באוקראינה בימים של תחילת המלחמה, ידבר עם אנשינו שנמצאים שם כעת, הדס גרינברג שחזרה בפעם השנייה לקייב, אחת העיתונאיות היחידות שנמצאות כרגע בבירת אוקראינה. ועם אורי לוי שנמצא בבית החולים הישראלי שנפתח במערב המדינה.
"אני אישית לא מתעסקת פה במחשבות על פחד", מספרת הדס על העבודה בעיר שפאתיה מופגזים בכל יום על ידי הרוסים. "להיפך - איך להגיע לעוד זירה ואיך לתעד מה שקורה פה בשטח". למרות הכול, היא מוסיפה כי נתקלה ברגעים אנושיים קשים שהיה קשה להישאר אליהם אדישה, ומספרת שראיינה גבר בשנות ה-40 לחייו בשם סרגיי שטיל רוסי נפל לו בחצר, והסב נזק רב לבניין שלו: "הוא עומד ומנסה להיראות חזק ומספר כמה שהמצב קשה. הוא לא האמין שזה קורה אצלו בבית".
"אתה מגיע לרגע כזה, שפשוט התחלתי לבכות בו", היא משחזרת. "הוא אומר לי שהוא שלח את בתו ואשתו לפני שלושה שבועות לגבול עם פולין והוא פשוט לא מפסיק לבכות על כמה שהוא מתגעגע אליהן". בהמשך אמרה: "כל הזמן מדברים מתחילת המלחמה האם הרוסים מפציצים אזורים אזרחיים. עברתי היום רק בזירות של בניינים אזרחיים שנפגעו מרקטות וטילים. וכן, ברגע שהוא דיבר איתי דמעתי, כי הכאב שאתה רואה אותו מול העיניים הוא כל כך קשה, זה להרגיש את הכאב מולך באותו רגע".
מלבד הסיקור מתוך אזורי הלחימה עצמם, יש למלחמה הזאת היבט נוסף. היא הביאה עמה משבר הומניטרי ומשבר פליטים בהיקף יוצא דופן עם השפעות שכנראה עוד מוקדם מדי להבין. אורי לוי נמצא עכשיו בבית החולים הישראלי שהוקם במערב אוקראינה סמוך לגבול עם פולין, שם הוא פוגש אוקראינים מכל רחבי המדינה שנעקרו מביתם ועברו למקום בטוח יותר ומגיעים לבית החולים לקבל עזרה.
"באים לפה חולים שנמצאים באזור הזה כי לבתי החולים באזור אין יכולת לטפל בצורה ממשית", מספר אורי על בית החולים הישראלי שהוקם בסמוך לגבול. "רוב הרופאים הועברו לחזית ובתי החולים כאן נשארו די ריקים וחסרי יכולת לטפל". הוא מספר כי נתקל בהרבה מאוד סיפורים אנושיים כואבים מצד אנשים שהגיעו לבית החולים: "הגיע לכאן ילדה עם אמא שלה, האמא בוכה והילדה חולה במצב קשה. הם ברחו מאזור מריופול אחרי הפגזות כבדות. הם באו וטיפלו בילדה ואני רואה אותה, פתאום יש טיפה אור בעיניים שלה".
"הכניסה לאוקראינה היא שוק", הוא מוסיף. "אתה עובר את הגבול לפולין ורואה את השורה הארוכה של האוהלים עם הפליטים, ואז שאתה עובר לצד האוקראיני אתה רואה את התור של אלה שרוצים להיכנס לפולין. אני זוכר את זה מהמלחמה בקוסובו בשנות ה-90. אבל יש משהו בזה שזה מתרחש ב-2022, אתה רואה את התמונות ואת האנשים ורואה בעיניים שלהם את הייאוש המוחלט".
