הבחירה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין קרובה מתמיד. האם יפנה לתהליך של דיאלוג עם המערב ויפזר את הכוח העצום שכבר פרוש בחזית? או שיהמר וייכנס לתוך בוץ טובעני שאיש לא יודע כיצד ייצא ממנו? מלחמה? שלום? ואולי גם וגם? בהסכת מיוחד של השעה הבין-לאומית ניסינו לענות על כמה מהשאלות ולרדת לשורשי הסכסוך שמטלטל את רוסיה והעולם.
האזינו להסכת "השעה הבין-לאומית"
המידע המוטעה הולך ותופס תאוצה בימים האחרונים. התרגילים בבלארוס מתארכים. דיווחים מגיעים על הפגזות בכל כמה שעות. הבדלנים הפרו-רוסים טוענים שאוקראינה יורה עליהם ואוקראינה טוענת בדיוק ההיפך. פוטין דורש לפרק את ברית נאט"ו, כמו ברית ורשה. לפוטין יש באוקראינה אינטרס שיושב על מימד רגשי ואסטרטגי. מבחינתו, זהו מחוז ששייך למולדת וחייב לחזור אליה, עדיף בטוב - ואם לא בטוב, זה יהיה ברע.
כתב דסק החוץ של כאן חדשות, יואב זהבי, מסביר: "מוקד החיכוך כרגע הוא באזור הגבול בין אוקראינה למחוזות הבדלניים שהכריזו על עצמאות, ועל פי מה שנמסר הכוחות הללו נלחמים זה בזה בפועל. כל הפינוי של האזרחים מהמחוזות האלו הוא ככל הנראה חלק מהמשחק של רוסיה שמנסה, לפי מה שאומרים במערב, להראות שיש מתקפה מתוכננת של אוקראינה, ובמקביל גם יאפשר להם לפלוש במתקפה מתוכננת לאוקראינ. גם הידוק היחסים בין רוסיה לסין מעביר מסר מאוד פשוט, ששתי המדינות הללו רוצות ליצור מאזן גלובלי אחר ומנסות להגביל את השליטה של ארצות הברית בעולם, ולפי ההערכה זה בעצם הסיפור המרכזי, אוקראינה היא רק כלי של פוטין כדי לשנות את מאזן הכוחות העולמי".
העיתונאי אורן נהרי משרטט את הקו המקשר בין מוסקווה ובייג'ינג: "בעיני שי ג'ין פינג ובעיניי וולדימיר פוטין טייוואן ואוקראינה הם שני מחוזות מורדים השייכים למולדת וחייבים לחזור למולדת מסיבות אסטרטגיות ורגשיות, עדיף בטוב ואם לא בטוב יהיה ברע. פוטין הוא פטריוט שאהב בכל ליבו את ארצו ואת ארגונו ושניהם נעלמו. הוא זוכר את ברית המועצות לא מספרי הלימוד, הוא היה שם, והוא רוצה להחזיר עטרה ליושנה. יש לו קלפים גרועים אבל עם אלו הוא מצליח הצלחות אדירות. פוטין מאמין לחלוטין במה שהוא אומר ובכך שאוקראינה היא חלק טבעי והיסטורי של רוסיה".
"יכול להיות שהלאומיות הזאת מומצאת, אבל מרגע שהיא נולדה יש לה חיים משלה. אז כן, ישנה היום הלאומיות ויש לה גיבורים משלה, ובסופו של דבר הם מעדיפים את המערב. הכישלון הגדול של פוטין ושל רוסיה הוא שרוסיה לא מושכת. כלומר, אף אחד שיש לא ברירה לא מעדיף את רוסיה על פני המערב".
עורך ומגיש השעה הבין-לאומית בכאן רשת ב, ערן סיקורל, מציין כי "יש גם ניסיונות של הרוסים לחמם את הזירה בהיבטים הבדלניים בתוך ארצות הברית, הרוסים מעורבים בניסיונות לייצר בדלנות גם באמריקה". כתב כאן חדשות בוושינגטון, נתן גוטמן, מוסיף: "ביידן בהחלט מוכן לתת למקרון או לג'ונסון, למי שמוכן להתעסק עם הדיפלומטיה הזאת לנסות ואם יצא מזה משהו אז יצא. אבל בפועל, אמריקה מבינה שהפלישה כנראה הולכת לקרות. זאת גם הסיבה למה שאנחנו רואים בימים האחרונים, למשל שביידן מתייצב מול המצלמות וחושף מידע מודיעיני".
"האמריקאים בעצם אומרים - אנחנו במסע כלפי דעת הקהל העולמית מול הדיס אינפורמציה של פוטין, אז אנחנו צריכים להראות את זה. גם הצבת הכוחות במדינות נאט"ו במזרח אירופה וגם התמרון עם הפולנים, כל אלו באים להראות - גם אנחנו יכולים לשחק במשחק הזה. הדרישה הבסיסית של האוקראינים שארצות הברית תטיל סנקציות על הרוסים לא עומדת להיענות כי וושינגטון לא חושבת שזה משהו שיכול לקרות".
"אמריקה מוכנה למצב בו אירופה תקלע למצב של כאוס שלא נראה כמותו, ושההשלכות הכלכליות של זה על העולם כולו יורגשו גם באמריקה. רואים שהממשל מתחיל גם להעביר את המסר הזה לציבור. אבל אמריקה אינה מוכנה למלחמה ממשית בחזית באירופה, זה לא עומד על הפרק ולא התחושה לא בדרג מקבלי ההחלטןת והפוליטיקאים ולא בקרב הציבור".
