"אני אדבר קצת על ישראל וחיזבאללה ואעבור לנושאים הפנימיים בלבנון": את המשפט הזה ניפק מנהיג חיזבאללה דווקא בנאום שנשא ביממה האחרונה לרגל יום השנה לחיסולו של קודמו, עבאס מוסאווי, ובכירים נוספים בארגון שחוסלו בידי ישראל. למי שתהה, הוא דווקא דיבר לא מעט על ישראל וארגונו, לא הצליח להתאפק ביום הספציפי הזה. אבל עצם ההקדמה הזאת מראה שב-2022 סדרי העדיפויות של האיש שקודמו מחוויר לידו קצת השתנו.
שנת ה-30 של נסראללה בכס ההנהגה נפתחת בעבורו ברגשות מעורבים. בצד החיובי מבחינתו, חיזבאללה של 2022 הוא בעל יכולות של צבא מאורגן, חמוש מכף רגל ועד ראש בשלל אמצעי לחימה ובעיקר טילים ורקטות שמכסות את ישראל. ארגון שצבר ניסיון משמעותי בלחימה בסוריה. נסראללה עצמו - בתוך חיזבאללה מעמדו איתן ואין מישהו שבאמת מערער על מעמדו בעדה השיעית ובארגונו. במקביל הוא הפך לדמות חשובה יותר במחנה הפרו-איראני אחרי החיסול של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה.
אבל בצד השלילי, בניגוד לעבר, הוא וארגונו פחות מצליחים לחמוק מהביקורת הציבורית בזירה הלבנונית - בעיקר בצל המשבר הכלכלי והמיאוס הציבורי מהפוליטיקאים המושחתים. במשך שנים הצליח לחמוק מזה והצליח להסיט את האש לאחרים. היום המצב קצת שונה. במילים אחרות, אולי דווקא התחזקות הארגון והתחזקותו של נסראללה במחנה הפרו-איראני היא בעוכריו בזירה הלבנונית המבעבעת, כשמשבר רודף משבר וכל השחקנים חוזרים לרטוריקת הזהויות העדתיות.
הניסיון שלו להביא דלק ללבנון בצל המחסור הקשה הוא דוגמה לא רעה. נסראללה רצה לנצל את קשריו עם איראן כדי לחזק את מעמדו בציבור הלבנוני. אבל זה קצת סיבך אותו, כי הוא נאלץ לפתוח את אספקת הדלק לציבור כולו ולא רק באזורים השיעיים. בהתחלה הוא קיבל שבחים, אבל תוך חודשיים-שלושה לא ממש היה יכול לעמוד בזה.
המצב הפנימי בלבנון גורם ללא מעט דילמות בעבור ארגונו, דילמות שמשקפות מתחים בין זהויות, בעיקר בין השיעית והפרו-האיראנית לזהות הלאומית הלבנונית. סוגיית השרטוט של הגבול הימי עם ישראל שבימים אלה נמצאת בכותרות היא דוגמה טובה לכך. עצם זה שנסראללה לא פוצה פה כשממשלת לבנון נושאת ונותנת עם ישראל, גם אם באופן עקיף, זה סוג של התקפלות במונחים של המקאוומה ("ההתנגדות"), שהמילה דיאלוג לא נמצאת בלקסיקון שלה.
נסראללה נותן לממשלת לבנון לנהל את המגעים, והאמת שהוא לא היה יכול להגיד לא בצל המצב הכלכלי הקשה בלבנון, מצב שבו יש לאנשים שעתיים או שלוש שעות חשמל ביום. עכשיו, כשמגיעים ליישורת האחרונה של הדיאלוג, נסראללה ושופרותיו עושים קולות נגד הסכם אפשרי, אבל המילה האחרונה טרם נאמרה.
בל נטעה, נסראללה ממשיך לעסוק בישראל, ממשיך להתחמש, לא לוותר על פרויקט דיוק הטילים, אבל בשולחן העבודה שלו העניינים הפנימיים כרגע יותר בוערים, בטח לפני בחירות לפרלמנט - שייתכן שיידחו, אבל אם לאו עשויות להיות חשובות במיוחד. בחירות שהקרב בהן יהיה, כך נראה, על הקול הנוצרי, בין בעלי בריתו של נסראללה - הזרם הלאומי החופשי של ג'בראן באסיל, לבין הכוחות הלבנוניים של סמיר ג'עג'ע, מי שכעת ניצב בחוד החנית של מחנה אנטי חיזבאללה.
המצב הפנימי, לפי שעה - וזה נכון לפי שעה, הוא גורם מרסן. זה יכול להשתנות, אם המצב בלבנון ייצא לחלוטין משליטה. אפרופו ריסון, מאזן האימה קיים משני צדי הגבול. במלחמה הוא לא ממש מעוניין, אבל כן מנסה לשמור על המשוואות שהציב כמו תגובה נגד ישראל מלבנון על חיסול פעילים של הארגון בסוריה. וגם זה לא חקוק בבטון.
אפשר לומר שב-2022 המרכזיות של חיזבאללה בפוליטיקה והציבוריות הלבנונית יוצרת בעבורו אתגרים שלא היו שם כשנסראללה מונה לתפקיד. היום כל צעד של נסראללה מחושב, אבל כמו שראינו בעבר אי הבנות ותקריות ספוראדית יכולות להתגלגל לימי קרב ואפילו עימות נרחב יותר ולכן גם בשנת ה-30 של נסראללה כמנהיג חיזבאללה, האופציה הזאת לא הלכה לשום מקום, גם אם הסבירות לכך לא גבוהה מאוד.
