איך ישראלים חיים? אי אפשר להבין את ישראל בלי לזהות שישראל היא מדינה של ילדים. מדינה ייחודית בעולם המערבי (אם היא באמת מדינה של עולם מערבי, שזו כבר שאלה אחרת), שהיא עדיין מדינה של ילדים. במדינות רבות בעולם הילודה יורדת. למעשה, על פי התחזית הנוכחית, היבשת היחידה שבה צפוי בהמשך המאה גידול של האוכלוסייה כתוצאה מילודה היא יבשת אפריקה.
כמה ילדים הם משפחה אידאלית? @rosnersdomain מציג את הנתונים
— כאן חדשות (@kann_news) February 10, 2022
איך ישראל חיים? בואו להשתתף בסקר בשיתוף #המדד: https://t.co/71l68wPja7 pic.twitter.com/ZaPjCw7Hrb
בשאר היבשות הילודה יורדת, או בדרכה לרדת. מספרם של המבוגרים שלא רוצים ילדים, או עוד ילדים, עולה. בסין הורידו את מספר הילדים למשפחה לאחד, ועכשיו מנסים לעודד ילודה כי האוכלוסייה מזדקנת. ביפן האוכלוסייה כבר זקנה. במדינות כמו איטליה אין מנוס מייבוא של מהגרים, אחרת לא יהיה מי שיגור ויעבוד. הודו תעבור בקרוב את סין בגודל האוכלוסייה, אבל גם היא תגיע לשיא, ובעוד שני עשורים היא צפויה להתחיל להתכווץ.
> התוכנית הכלכלית החדשה הוצגה: האם לדעתכם היא תשפר את מצבכם? הקליקו ובואו וספרו לנו
> דרגו את האמון שלכם במפכ״ל המשטרה, בשר האוצר, בשרת החינוך, בנשיאת בית המשפט העליון
ישראל היא מקום חריג. הרבה הסברים כבר הוצעו לזה. בראשם – זיכרון השואה, שעדיין מהדהד בראשיהם של בני ובנות הדור השלישי והרביעי שאחריה. גם המלחמות עושות את שלהן. גם התרבות היהודית.
לא בטוח שאפשר להמשיך בקצב כזה של גידול אוכלוסייה לעוד הרבה מאוד שנים. זה אתגר מסובך מהרבה בחינות. אבל גם לא בטוח שהקצב יישמר. אולי ברגע מסוים תגיע גם אלינו החוקיות המקובלת בשאר העולם, לפיה השכלה והכנסה = פחות ילדים. בינתיים, זה לא קורה. שיעור הילדים למשפחה (בקרב היהודים) נותר יציב למדי, וגבוה למדי.
כמה ילדים בן אדם צריך? שאלה טובה. ולכן זו אחת השאלות שאנחנו מנסים להבין במשאל אתר המדד והתוכנית "ערב ערב" עם מאיה ראכלין. ממצאים מהמשאל, שבחן פרופסור קמיל פוקס, מעלים כמה דברים שידענו, וכמה שמעניין ללמוד. מה ידענו? כל מי שגר כאן יודע שיש קשר הדוק בין דתיות וילודה. במשפחות דתיות יש יותר ילדים, וזה לא מקרה. משיבים ומשיבות דתיים יותר אומרים לנו שהם רוצים יותר ילדים. ואם לדייק, כששאלנו מה מספר הילדים האידיאלי למשפחה ונתנו כמה אפשרויות, היו תמיד מי שהשיבו ש"אין דבר כזה מספר ילדים אידיאלי למשפחה״. עמדה בהחלט לגיטימית. אבל רוב המשיבים, ברוב הקבוצות, בכל זאת נקבו במספר שבעיניהם הוא אידיאלי.
בקרב חרדים, הרוב הגדול, יותר מ-60%, חושבים שבמשפחה אידיאלית יש 7-5 ילדים, או ״כמה שיותר״ ילדים. בקרב דתיים, הקבוצה המובילה (כשליש מהמשיבים) קבעה שהאידיאל הוא 4-3 ילדים, אבל היו גם לא מעט (כרבע) שהשיבו 7-5. המסורתיים והחילונים נוטים ל-4-3 בפער גדול לעומת האפשרויות האחרות. באופן כללי, 4-3 זו הנוסחה המנצחת בציבור הישראלי, וזה אולי לא לגמרי מפתיע, כי זה גם מה שבסופו של דבר יש לרוב הישראלים (הממוצע בפועל הוא קצת יותר מ-3). כרבע מהחילונים אמרו שמשפחה אידיאלית היא משפחה של שני ילדים. זה ייחודי להם. בשאר הקבוצות שני ילדים כנראה נחשב מעט מדי.
איך ישראלים חיים? ספרו לנו – ונספר לכם בחזרה
מה עם לא לרצות ילדים בכלל? כמעט ואין ישראלים כאלה, האחוזים זניחים. מה עם הסתפקות בילד או ילדה אחת? כמעט ואין ישראלים כאלה, האחוזים זניחים. איטליה זה לא כאן. יפן זה לא כאן. בישראל רוצים ילדים. מי שדתי יותר רוצה יותר, ומי שיש לו יותר רוצה יותר. גם זו קורלציה לא לגמרי מפתיעה, אבל מעניין לראות אותה בפועל.
ובעיקר מעניין לראות שגם הקבוצה הבולטת ממי שאין להם ילדים, או שיש להם שני ילדים, היא זו של מי שבכל זאת רוצים 4-3 מהם. כלומר, זו התוכנית או השאיפה, גם היא אם עדיין לא התגשמה. שליש ממי שאין להם ילדים רוצים שיהיו להם 4-3 כאלה. קצת פחות מרבע רוצים שניים, וקצת יותר מ-10% רוצים אף יותר מחמישה (בעיקר דתיים וחרדים שעדיין אין להם ילדים).
מתוך אלה שיש להם שני ילדים, יש יותר כאלה שאומרים שהאידיאל הוא 4-3 מאשר כאלה שחושבים שהאידיאל הוא מה שיש להם כרגע – שניים. אצל חלק ניכר מהם זה אידיאל שבכוונתם לממש. כלומר, כעת יש להם שני ילדים, אבל בעתיד יהיו יותר.
ומכיוון שהעתיד הוא מה שבאמת מעניין, בדקנו קצת יותר בריכוז מה קורה אצל הצעירים. למבוגרים, שכבר הגשימו את האידיאל שלהם, או שלא, לעיתים קרובות כבר אין דרך חזרה. מה שיש זה מה שיש. הצעירים הם מי שיקבעו מה יהיה מספר הילדים בישראל בעוד עשור או שניים.
חילקנו את התשובות שלהם קצת אחרת, בעיקר כדי לזהות אם יש תנודה לכיוון של ״מי צריך ילדים״, או לכיוון של ״מספיק אחד״. לא מצאנו דבר כזה. רוב משמעותי של צעירים בשלוש קבוצות הגיל חושבים שהאידיאל הוא מינימום שני ילדים ומקסימום ארבעה. ויש גם לא מעט, דווקא מהצעירים ביותר (ששיעור החרדים מהם כמובן קצת יותר גבוה), שסבורים שהאידיאל הוא יותר מחמישה. בערך חמישית מבני ה-18 עד 24 במשאל שלנו נתנו תשובה כזאת.
מה נלמד מזה? שצריך תחבורה ציבורית טובה, כמובן; שצריך לבנות עוד הרבה ומהר; שצריך לתכנן שכונות עם גני ילדים ובתי ספר. וגם - שאפשר להירגע קצת בכל מה שנוגע לישראלים שבוחרים לעזוב. עברו הימים של "שהאחרון יכבה את האור״. עברו הימים שצריך היה להתרגש מזה שמישהי או מישהו עוזבים לברלין בגלל מחיר הקוטג׳, או לפאלו אלטו כדי לעבוד בהייטק, או לאוסטרליה כי נמאס להם מהמצב הפוליטי. כלומר, אפשר להתרגש, אם אתם חושבים שדווקא הכי טובים הם שעוזבים. אבל אם המספרים זה מה שמדאיג אתכם, תנוח דעתכם. כנראה שיהיו כאן מספיק ילדים.
כמה ילדים בן אדם צריך? שאלה טובה. ולכן זו אחת השאלות שאנחנו מנסים להבין במשאל אתר המדד והתוכנית "ערב ערב" עם מאיה ראכלין. ממצאים מהמשאל, שבחן פרופסור קמיל פוקס, מעלים כמה דברים שידענו, וכמה שמעניין ללמוד. מה ידענו? כל מי שגר כאן יודע שיש קשר הדוק בין דתיות וילודה. במשפחות דתיות יש יותר ילדים, וזה לא מקרה. משיבים ומשיבות דתיים יותר אומרים לנו שהם רוצים יותר ילדים. ואם לדייק, כששאלנו מה מספר הילדים האידיאלי למשפחה ונתנו כמה אפשרויות, היו תמיד מי שהשיבו ש"אין דבר כזה מספר ילדים אידיאלי למשפחה״. עמדה בהחלט לגיטימית. אבל רוב המשיבים, ברוב הקבוצות, בכל זאת נקבו במספר שבעיניהם הוא אידיאלי.
בקרב חרדים, הרוב הגדול, יותר מ-60%, חושבים שבמשפחה אידיאלית יש 7-5 ילדים, או ״כמה שיותר״ ילדים. בקרב דתיים, הקבוצה המובילה (כשליש מהמשיבים) קבעה שהאידיאל הוא 4-3 ילדים, אבל היו גם לא מעט (כרבע) שהשיבו 7-5. המסורתיים והחילונים נוטים ל-4-3 בפער גדול לעומת האפשרויות האחרות. באופן כללי, 4-3 זו הנוסחה המנצחת בציבור הישראלי, וזה אולי לא לגמרי מפתיע, כי זה גם מה שבסופו של דבר יש לרוב הישראלים (הממוצע בפועל הוא קצת יותר מ-3). כרבע מהחילונים אמרו שמשפחה אידיאלית היא משפחה של שני ילדים. זה ייחודי להם. בשאר הקבוצות שני ילדים כנראה נחשב מעט מדי.
איך ישראלים חיים? ספרו לנו – ונספר לכם בחזרה
מה עם לא לרצות ילדים בכלל? כמעט ואין ישראלים כאלה, האחוזים זניחים. מה עם הסתפקות בילד או ילדה אחת? כמעט ואין ישראלים כאלה, האחוזים זניחים. איטליה זה לא כאן. יפן זה לא כאן. בישראל רוצים ילדים. מי שדתי יותר רוצה יותר, ומי שיש לו יותר רוצה יותר. גם זו קורלציה לא לגמרי מפתיעה, אבל מעניין לראות אותה בפועל.
ובעיקר מעניין לראות שגם הקבוצה הבולטת ממי שאין להם ילדים, או שיש להם שני ילדים, היא זו של מי שבכל זאת רוצים 4-3 מהם. כלומר, זו התוכנית או השאיפה, גם היא אם עדיין לא התגשמה. שליש ממי שאין להם ילדים רוצים שיהיו להם 4-3 כאלה. קצת פחות מרבע רוצים שניים, וקצת יותר מ-10% רוצים אף יותר מחמישה (בעיקר דתיים וחרדים שעדיין אין להם ילדים).
מתוך אלה שיש להם שני ילדים, יש יותר כאלה שאומרים שהאידיאל הוא 4-3 מאשר כאלה שחושבים שהאידיאל הוא מה שיש להם כרגע – שניים. אצל חלק ניכר מהם זה אידיאל שבכוונתם לממש. כלומר, כעת יש להם שני ילדים, אבל בעתיד יהיו יותר.
ומכיוון שהעתיד הוא מה שבאמת מעניין, בדקנו קצת יותר בריכוז מה קורה אצל הצעירים. למבוגרים, שכבר הגשימו את האידיאל שלהם, או שלא, לעיתים קרובות כבר אין דרך חזרה. מה שיש זה מה שיש. הצעירים הם מי שיקבעו מה יהיה מספר הילדים בישראל בעוד עשור או שניים.
חילקנו את התשובות שלהם קצת אחרת, בעיקר כדי לזהות אם יש תנודה לכיוון של ״מי צריך ילדים״, או לכיוון של ״מספיק אחד״. לא מצאנו דבר כזה. רוב משמעותי של צעירים בשלוש קבוצות הגיל חושבים שהאידיאל הוא מינימום שני ילדים ומקסימום ארבעה. ויש גם לא מעט, דווקא מהצעירים ביותר (ששיעור החרדים מהם כמובן קצת יותר גבוה), שסבורים שהאידיאל הוא יותר מחמישה. בערך חמישית מבני ה-18 עד 24 במשאל שלנו נתנו תשובה כזאת.
מה נלמד מזה? שצריך תחבורה ציבורית טובה, כמובן; שצריך לבנות עוד הרבה ומהר; שצריך לתכנן שכונות עם גני ילדים ובתי ספר. וגם - שאפשר להירגע קצת בכל מה שנוגע לישראלים שבוחרים לעזוב. עברו הימים של "שהאחרון יכבה את האור״. עברו הימים שצריך היה להתרגש מזה שמישהי או מישהו עוזבים לברלין בגלל מחיר הקוטג׳, או לפאלו אלטו כדי לעבוד בהייטק, או לאוסטרליה כי נמאס להם מהמצב הפוליטי. כלומר, אפשר להתרגש, אם אתם חושבים שדווקא הכי טובים הם שעוזבים. אבל אם המספרים זה מה שמדאיג אתכם, תנוח דעתכם. כנראה שיהיו כאן מספיק ילדים.
