איזה שבוע זה היה, אה? חתיכת שבוע. שבוע שהתחיל בעליות מחירים ונגמר... גם בעליות מחירים. אבל, אחרי פסח. עד פסח, ניצחנו. ואני רוצה להגיד לכם, אפילו הדחייה הזאת בהעלאת המחירים לא נובעת משר האוצר אביגדור ליברמן או משרת הכלכלה אורנה ברביבאי. הדחייה גם לא נובעת מהמכתבים שהם שלחו.
לדעתי אנחנו צריכים להודות פה בעיקר לגיא לרר שעשה פה לחברות המזון מה שמחאת הקוטג' עשתה ב-2011 לתנובה. הוא גרם להרבה מאוד צרכנים לעשות עוד חצי צעד בסופר ולקחת את הפסטה של המתחרים. ככה הוא הכניס את אסם אשכרה לחרדה קיומית, כי החברה פתאום ראתה שהצרכנים עושים עליה חרם ושזה עובד.
מה יקרה עד פסח? זו כבר שאלה מצוינת. האם עד אז שר האוצר ימצא סוף-סוף את הכפתור הסודי הזה שאם רק לוחצים עליו כל המחירים במשק יורדים? לא נראה לי, אין כפתור כזה. החברות מצפות שמשרד האוצר יעבוד איתן ביחד, יוריד מס כזה ומס כזה ומס כזה.
אבל משרד האוצר לא הולך לעשות את הדברים האלה. לכן זה אומר שמייד אחרי פסח אנחנו, הצרכנים, שוב צריכים להיות סופר על המשמר ולבדוק עם זכוכית מגדלת מה קורה למחירים. אם חברה מסוימת תעלה את המחירים בכל זאת, אנחנו נצטרך לעשות עוד חצי צעד בסופר ולקנות את המוצרים של חברה אחרת. בפעם האחרונה שהציבור עשה את זה בענק, ב-2011, ההרתעה הזו עבדה עשור שלם. אחרי פסח עושים את זה שוב.
