זאת נשמעת כמו תחילתה של בדיחה: עיתונאית נדבקת בווירוס שהיא מסקרת כבר שנתיים. אני מדווחת על המגפה הזאת מאז החלה, מלווה את גלי התחלואה ועוקבת בכל יום אחר הגרפים ואחר המגמות. אבל עכשיו, כשהווירוס הזה ואני מכירים קצת יותר מקרוב, הרשו לי לומר זאת בצורה חותכת – אם אתם מיחידי הסגולה שלא נדבקו עדיין באומיקרון, כדאי לכם לעשות הכול כדי שזה יישאר כך.
זה תפס אותי פתאום וכמו בקומדיות רומנטיות, ידעתי מיד שזה זה. הכאבים בשרירים ותחושת הכבדות זרקו אותי אחורה בזמן והזכירו לי את היום שלאחר מנת החיסון השנייה. זוכרים? 24 שעות מסויטות שהיו מנת חלקם של רבים. למען האמת, אני בטוחה שאם לא הייתי מתחסנת, הייתי חווה את המחלה בצורה קשה הרבה יותר. בכל מקרה, חצי יממה לתוך התסמינים עשיתי בדיקת אנטיגן ביתית – ושני פסים ברורים בישרו לי שהצטרפתי לסטטיסטיקה.
האזינו לפרק בהסכת עוד יום עם חן ביאר
חמישה ימים מאז, והאומיקרון עדיין כאן. ממש לפי הספר: עייפות שנמשכת כל היום, כאבים בכל הגוף, צינון ושיעול בקטנה. כשהייתי מדריכת טיולים וחרשתי את שבילי הצפון, בימים שאחרי מסלולים קשוחים לפעמים חשתי שקשרו לי משקולות על הברכיים מרוב שהם כאבו. ובכן, בימים האחרונים ההרגשה הזאת חזרה. רק בלי החלק המהנה של ללכת ממצודת נמרוד לנחל חזורי-גובתה לפני כן.
אני יודעת מה תגידו עכשיו: המון אנשים חווים את המחלה אחרת. וזה נכון. הרבה מאוד ישראלים נדבקו בקורונה בגל התחלואה החמישי והרגישו יחסית בסדר. העניין הוא שיש רבים שלא. ויש גם תופעות ארוכות טווח שעדיין לא עבר מספיק זמן כדי שנדע להעריך אותן. בתור מי שאין לה אפילו גורם סיכון אחד, חטפתי את המחלה בצורה לא קלה. לא כמו צינון וגם לא כמו שפעת. הבדל מהותי אחד הוא שמערכות רבות בגוף מושפעות מהקורונה בצורה כמעט לא הגיונית. כאבים שונים ומשונים, בחילות, חרדות ועוד. הקורונה באמת לא דומה למחלות אחרות שחוויתי.
- ראש הממשלה קבע: מדיניות בידודים חדשה במערכת החינוך
- מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד בריאיון לכאן רשת ב
לפי הערכות צוות המומחים של האוניברסיטה העברית, המייעצים לקבינט הקורונה, נדבקו בגל התחלואה החמישי בין מיליון וחצי לשני מיליון ישראלים. פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן המייעץ גם הוא לקבינט מעריך כי נדבקו יותר משלושה מיליון בני אדם בישראל. עדיין אין מידע בעולם המחקר לגבי תופעות ארוכות טווח של לונג קוביד כתוצאה מהידבקות באומיקרון. דיווחים ראשוניים מתחילים לטפטף ממדינות שונות על עלייה באשפוזי ילדים כתוצאה מ-PIMS, אותה תסמונת רב מערכתית שעלולה לפקוד ילדים ובני נוער שבועות אחרי הידבקות בנגיף, גם אם התחלואה הייתה קלה ביותר או אפילו א-סימפטומטית לחלוטין. התסמונת, אגב, פוקדת בצורה מובהקת יותר ילדים שלא חוסנו.
הבוסטר של הבוסטר: חיסון רביעי הוא הפתרון?
זאת אחת הסיבות שבגללן המדיניות החדשה במערכת החינוך מדאיגה חוקרים ורופאים רבים. מדובר בגורם נוסף וחשוב שבגללו אי אפשר להקל ראש בהידבקות של ילדים רבים בווירוס. מעבר לכך, גם אנשי חינוך והוראה עלולים כמובן להידבק וכן גם בני משפחות של ילדים, שנמצאים בסיכון לתחלואה קשה.
אני לא יכולה לדעת בוודאות מהיכן נדבקתי וכיצד כל בני משפחתי הפכו חיוביים. אבל אני מעריכה שהווריאנט הגיע לביתנו מגן הילדים של הקטנה. בשבוע שעבר הגננת לא חשה בטוב ומכיוון שאין עוד גננות מחליפות במצבת כוח האדם של העירייה, הגן נותר סגור בהודעה לקונית של מעכשיו לעכשיו, וההורים רטנו. למחרת הגננת הגיעה לגן לאחר שהבדיקה שעשתה יצאה שלילית. כשהבאתי את בתי באותו הבוקר הופתעתי לראות שהגננת עדיין נראית חולה והפצרתי בה לחזור הביתה, אך היא התעקשה להישאר ואמרה שהיא בסדר.
חמישה ימים לאחר מכן סטודנטית הגיעה לגן כשהיא לא מרגישה טוב וביצעה בדיקה 20 דקות לאחר פתיחתו – בדיקה חיובית שהכניסה את כל הילדים לבידוד של שבוע. באותו הלילה גם הגננת הבחינה לראשונה בשני פסים אדומים על הסטיק הלבן.
לפני שנתיים עלתה האנושות על רכבת הרים תלולה במיוחד לנסיעה שלא בחרנו בה. חוסר הוודאות, העדר השיגרה, הקשיים הכלכליים, החרדה מפני הידבקות שלנו או של היקרים שלנו בנגיף לא מוכר – כל אלה מעמידים אותנו על מציאות של קרח דק שפעמים רבות דומה שנסדק כמעט על פי תהום.
הגיע הזמן לחובת התחסנות בישראל?
איש לא יודע אם גל האומיקרון אכן נושא אפשרות של ממש להיחלצות מהשלב האקוטי של מגפת הקורונה ומעבר לשלב אחר של תחלואה, כפי שהעריך בכיר בארגון הבריאות העולמי. מה שברור הוא שגם כשמדובר בווריאנט ה"קליל" ביותר שהכרנו עד כה, התחלואה בו עלולה להפתיע ולהיות מורכבת, ובוודאי שלא כדאי להקל בו ראש. האמינו לי, אתם לא רוצים להידבק בנגיף הזה.
