אני לא יודע מה איתכם, אבל אני עדיין לא נרגעתי מהתחקירים שמתפרסמים בכלכליסט ובפרט ממה שהתפרסם הבוקר. בתחקיר הזה של תומר גנון הוא מתאר כיצד המשטרה השתמשה בתוכנה של NSO בשביל לפרוץ לטלפונים של ישראלים תמימים שלא היה נגדם שום חשד פלילי, ועברה על כל הדברים הכי אינטימיים בחיים שלהם מבלי שהם יודעים בכלל וכל זה בלי אישור בית המשפט.
והניואנס בסיפור הזה הוא מאוד מאוד חשוב. לפי התחקיר של תומר גנון בכלכליסט, לעבודת המשטרה יש שני חלקים: יש את החלק של החקירה. זו יכולה להיות חקירה סמויה או חקירה גלויה, אבל כל מה שקורה במהלך החקירה, הכול חייב לעבור דרך שופט. אם המשטרה רוצה להאזין למישהו או לפרוץ למישהו או מה שזה לא יהיה, הכול חייב לעבור דרך שופט. כי היא יודעת שכל הראיות צריכות להיות אחרי זה קבילות בבית המשפט כי אחרת הסנגורים פשוט יפילו את התיק. אבל חוץ מזה, יש גם את החלק של איסוף המודיעין.
התחקיר שמטלטל את מערכת אכיפת החוק | עוד יום
ולפי התחקיר, כל המעשים הפסולים של המשטרה נעשו שם. שם, מישהו יכול להורות ליחידת הסייבר של המשטרה לפרוץ לטלפון של מי שזה לא יהיה גם מבלי שיש איזשהו חשד פלילי נגדו, ופשוט לעבור על כל הפרטים שלו ואז אם פתאום מוצאים איזשהו מידע פלילי באמת אז אפשר להלבין אותו, ללכת לבית המשפט ולהגיד: יש לנו "מקור מודיעיני", חייבים לפתוח בחקירה, תן לנו צו לפרוץ לטלפון או מה שזה לא יהיה. והחלק הכי מפחיד בתחקיר הזה, תומר גנון כותב שם שחלק מהמידע נגרס אבל חלק מהמידע לא, הוא נשמר אצל המשטרה. וזה החלק שבאמת באמת מבהיל אותי. יכול להיות שיש איזה מרתף במשטרה בירושלים עם מלא מלא תיקים אישיים? יכול להיות שכל ההתכתבויות שלי מהטלפון נמצאות שם? יכול להיות שכל ההתכתבויות מהטלפון שלכם נמצאות שם? זה בדיוק מה שאנחנו לא יכולים להשאיר לא פתור, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לבדוק לעומק וצר לי, זו לא יכולה להיות סתם בדיקה עצמית של המשטרה. צר לי, משטרת ישראל, אנחנו כבר לא סומכים עליכם מספיק בשביל לתת לכם לבדוק את עצמכם.
