זה קרה לפני שנה, ב-20 בינואר, 2021. בחזית המערבית של בניין הקפיטול התכנסו כמה מאות מוזמנים, ישובים במרחק בטוח כפי שמכתיב לנו הנגיף, כדי לצפות מקרוב בהשבעת נשיא ארצות הברית החדש ג'ו ביידן.
האזינו להסכת "עוד יום" עם מיכל רשף, נתן גוטמן ועמיחי שטיין
אבל בזמן שביידן נשבע אמונים, אמריקה שלה הוא נשבע, הייתה עדיין בסערה ממה שקרה על אותן מדרגות בדיוק רק שבועיים קודם לכן. הממלכתיות נזרקה אז מהחלון. המון משולהב פרץ לבית המחוקקים, פורעים איימו על חברי קונגרס וקראו לתלות את סגן הנשיא דאז, מייק פנס. בעין הסערה הזאת נכנס הנשיא ג'ו ביידן לבית הלבן, לכהונה שאמורה הייתה להשיב את השקט על כנו. הצליח לו?
ביידן הבטיח שינוי. הבטיח חזרה לנורמליות אחרי ארבע שנים מטלטלות. הבטיח שלא לצייץ מהשירותים ב-08:00 בבוקר. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. "הדוד ג'ו" גילה מחדש את מגבלות הכוח של וושינגטון, בדיוק את אלה שהוא חשב שיוכל לנצח, וגם את אלה שהוא קיבל בהפתעה.
מה נשאר מההבטחות? נתחיל בקפיצה קטנה למקום שבו הכול התחיל - וושינגטון הבירה. אמריקה מפולגת, אמריקה במגפה, אבל אפשר לומר שלפחות בהתחלה, זה היה נראה שהוא בא לעבוד. בשלב מסוים, גם הוא מבין את מגבלות הכוח, ודווקא האיש שרץ על הבטחות שהוא יכול לאחד בין המפלגות בנושאים מסוימים, מוצא את עצמו גנן בגן ילדים במפלגה שלו עצמו.
שנה אחרי, מה נשאר מביידן הנשיא הפעלתן, המערכתי, זה שבא לעבוד על הכלכלה ועל מצב הקורונה? יש לו גם תאריך יעד: בחירות האמצע בעוד כמה חודשים. הוא עלול למצוא את עצמו מאבד את הקונגרס לחלוטין.
מהצד הישראלי, השנה החולפת הייתה מלאה בחשדנות. ב-20 בינואר 2021 היו מי שמאוד חששו מכניסה של ביידן לבית הלבן. היו שם החשש מנקמה של הדמוקרטים אחרי שנים של תמיכת נתניהו בטראמפ, ההשפעה של הפרוגרסיבים עליו, חולשה מול איראן, העובדה שהוא היה סגן הנשיא של אובמה ועלול לנקוט מדיניות דומה, וכמובן החשש שהוא יצדד יותר בפלסטינים בכל שיחות עתידיות.
שנה שהתחילה באנרגיית שיא מסתיימת בעיצומו של קרב התשה. ג'ו ביידן מצא את עצמו נלחם בקורונה, ברפובליקנים, ואפילו בחבריו הדמוקרטים מבית. האיש שפתח מבערים בתחילת 2021, נראה כבר די מותש בתחילת 2022, ועדיין לא ברור מה המורשת שהוא ישאיר אחריו. מצד שני, מי אמר שקל להיות נשיא?
