תראו את הסיבוב שמשרד האוצר עשה ואיך הוא לא כל כך עבד. משרד האוצר אמר בגל הזה, אומיקרון או לא אומיקרון, לא מעניין אותי, הכול פתוח עד הסוף. אין סגר. הכול יהיה פתוח ויהי מה. ועכשיו הגענו למצב שהתחלואה כל כך גבוהה ואנחנו עדיין לא בשיא, שפתאום, ואללה, יש מלא חלקים במשק שכבר מעדיפים שיהיה סגר.
התעשיינים מתים שיהיה סגר, כי בסגר העובדים שלהם מגיעים למפעל, מייצרים ואז חוזרים הביתה ולא נדבקים מאף אחד, כי סגר, אין לאן ללכת. ואפילו בתעשייה, שלפני שבועיים התחננו שהכול יהיה פתוח, היום גם הם חושבים שכבר עדיף סגר, כי במצב הנוכחי פחות קליינטים נכנסים לחנות, וההכנסות יורדות והעובדים פתאום בבית חולים והמעסיקים צריכים לממן את כל ימי המחלה האלה. וואלה, כבר עדיף שיהיה סגור, יהיו פחות תוצאות.
וגם האומנים, מתבטלות להם הופעות, אנשים לא רוצים להגיע במצב הזה, אבל אף אחד לא יפצה אותם כי אין מגבלות, הכול פתוח. בקיצור, ואחד סיבוב. אבל, לסיבוב הזה יש מחיר. את המחיר הבריאותי כולנו נגלה בעוד כמה שבועות, אבל יש לזה גם מחיר כלכלי.
קודם כול, הכלכלה כבר מקרטעת, אבל חוץ מזה, יש מחיר שכולנו, משקי הבית, משלמים. המשפחות מוציאות המון כסף מהכיס על בדיקות אנטיגן, וזה לא בסדר. אם זה המחיר של המדיניות של הממשלה, את המחיר הזה הממשלה צריכה לשלם. ולא יכול להיות שמשרד האוצר יפקיר את הציבור ללכת לחפש באמצע הלילה למי יש כיוון לבדיקה בפחות מ-20 שקלים. שיוציאו מיליארד או שניים מהכיס, כמה שזה לא יהיה שעולות הבדיקות האלה, יזמינו עשרות מיליונים כאלה ושהציבור יקבל אותן בחינם. כי בסופו של דבר זה המחיר של המדיניות שלו. ואל תגידו לי "גם היום אפשר לקבל בדיקה בחינם". כן, אפשר לקבל בדיקה בחינם אם אתם עומדים בתור ארבע שעות. זה לא יכול להיות ככה. תפתרו את הדבר הזה, יש לזה תועלת גם רפואית וגם כלכלית.
