ישראל נקלעה למצב שבו חמאס והג'יהאד האסלאמי כופים עליה בכוח חיבור גזרות, חיבור בין-זירתי, על אפה ועל חמתה.
למה הכוונה?
במשך שנים הנהיגה ישראל ועודנה מנהיגה את "מדיניות הבידול" ביחסה לזירה הפלסטינית. בידול בין עזה לגדה. דיפרנציאציה ככל האפשר בין שתי הגזרות האלה, שאחת לא תזין חלילה את השנייה. למשל, שהסלמה בעזה לא תזלוג לגדה, ולהיפך. הפיצול בין פתח לחמאס שירת את המדיניות הישראלית הזו, שבמידה רבה התעצבה לאורו.
במשך שנים עזה נלחמה קודם כל למען עזה. את 'עופרת יצוקה' (2008-2009) ישראל פתחה במתקפת פתע רק לאחר ממטרים של רקטות שלא פסקו ובאו כאקט מחאה של חמאס על החנק הכלכלי של רצועת עזה. ב'עמוד ענן' (2012) חמאס נלחם בתגובה לחיסול מפקד הזרוע הצבאית שלו אחמד ג'עברי. חנק כלכלי של עזה או חיסול בכיר בעזה הם שהביאו אז להסלמה.
ב'צוק איתן' (2014) ראינו אולי את ראשיתה של "דוקטרינת חיבור הגזרות" בהובלת חמאס. הסלמה שהחלה בכלל בגדה ובמזרח ירושלים (חטיפה ורצח שלושת הנערים הישראלים ורצח הנער אבו חדיר בשועפאט), הידרדרה במהירות להסלמה בעזה. עזה יצאה למלחמה, ולא על עזה לבדה.
לכאורה, חמאס גרר אז את עזה למלחמה לו לא, ובעצם ההיגררות אחרי הגדה נשבר "הבידול" שישראל כל כך רצתה לשמר בין שתי הגזרות: עזה והגדה. אלא שב'צוק איתן' ניצב ברקע גם אלמנט עזתי מובהק ששיחק תפקיד בהחלטת חמאס לצאת למערכה ארוכה: חוסר היכולת שלו לשלם משכורות לפקידיו בעזה עקב האמברגו הכלכלי שהטילו עליו איראן והרשות הפלסטינית, כל אחת מטעמה. לא בכדי היה מי שכינה זאת אז "מלחמת המשכורות" של חמאס.
ב'שומר החומות' (מאי, 2021) חמאס החליט לשבור סופית את "מדיניות הבידול" הישראלית ושיגר לאוויר העולם במלוא העוצמה את "דוקטרינת חיבור הגזרות" הנגדית שלו. הוא הציב בראש דף המסרים שלו את הקביעה שאת המלחמה הזו הוא לא עושה למען עזה, כלל וכלל לא, אלא למען שייח' ג'ראח והר הבית.
גם האולטימטום שהציב דובר הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, אבו עוביידה, קצת יותר משעה לפני המלחמה, התמקד בדרישה לבטל את פינוי המשפחות משייח ג'ראח ולהוציא את כוחות הביטחון הישראליים מהר הבית. האולטימטום לא התמקד בעזה. כשהאולטימטום פג, שוגר מטח הרקטות לירושלים. מטח שתכליתו הייתה לחבר את הגזרות בתודעה הציבורית. עזה שווה ירושלים, ירושלים שווה עזה.
'שומר החומות' התפתח בשטח באופן שהעצים אפילו יותר את "דוקטרינת חיבור הגזרות" של חמאס: לא רק שעזה התקבעה בתודעה כמי שפתחה במלחמה למען ירושלים, גם בערים המעורבות בתוך ישראל התחולל מהומות ונוצר הרושם כאילו גזרת ה'פנים' (ערביי ישראל) עושה יד אחת עם עזה. שלוחת חמאס בלבנון תרמה אף היא את חלקה בשיגור רקטות לצפון. כל הגזרות התלהטו באחת והפכו לגזרה אחת בוערת, למעט הגדה אגב, שנותרה כמעט לחלוטין מחוץ למשחק והוכיחה שמשהו בכל זאת מ"מדיניות הבידול" הישראלית נשתמר אולי, גם אם חלקית בלבד.
ב'שומר החומות', אפוא, חמאס גרר את עזה למלחמה לא למען עזה, אלא למען שייח ג'ראח והר הבית.
אחרי שומר החומות - פצעי המאורעות עוד פתוחים
והנה כעת, בפתחה של שנת 2022, גם הג'יהאד האסלאמי איים לגרור את עזה לסבב הסלמה חדש, ולא למען עזה, אלא למען עציר מנהלי פלסטיני השובת רעב בישראל.
הג'יהאד איים שייקח את עזה ל"שומר החומות 2", אם העציר ימות, ודרש לשחרר אותו לאלתר, והופ – ישראל התקפלה וקבעה תאריך לשחרורו. אחד מדוברי הג'יהאד אמר לאחר מכן כי זוהי ההוכחה שישראל מבינה רק כוח. מה נגיד ומה נאמר...
מה שחשוב להבין הוא שזוהי בדיוק "דוקטרינת חיבור הגזרות" שחמאס והג'יהאד האסלאמי מבקשים לכפות על ישראל הלכה למעשה, ובינתיים הם עושים זאת במידה רבה של הצלחה.
חמאס כבר הבהיר לא פעם אחרי 'שומר החומות' שלא יאפשר יותר לישראל לנתק בין הגזרות. שהוא לא יאפשר לה לפעול כאוות נפשה בגדה או במזרח ירושלים, ולסמוך על כך שעזה תישאר שקטה. זוהי המשוואה החדשה שהוא מדבר עליה מאז המבצע האחרון במאי. מה שהיה, לא יהיה, גרסת חמאס.
תרחיש מלחמת לבנון השלישית
כששואלים בכירים ישראלים על איום הגרעין האיראני, המבינים שבמשיבים יאמרו כי הסיכוי שהמשטר בטהראן יפעיל את נשק יום הדין נגד ישראל אינו סביר עד כדי קלוש. לא זה האיום הממשי המיידי מהגרעין האיראני. האיום הוא שמרגע שאיראן תחזיק בנשק גרעיני די בכך שהיא תאיים בשימוש בנשק הזה, כדי שהדבר יקשה על חופש הפעולה וחופש התמרון של ישראל בזירות שונות.
קחו לדוגמה תרחיש לא מופרך שבו נפתחת "מלחמת לבנון השלישית" בין ישראל לחיזבאללה. נניח שאיראן מציבה אולטימטום לישראל להסיג את כוחותיה מדרום לבנון תוך 24 שעות. זה איום אחד אם הוא מגיע מאיראן ללא גרעין, וזה איום אחר לגמרי אם הוא מגיע מאיראן גרעינית. גרעין איראני יאפשר לאיראן "להחזיק את ישראל בגרון".
אלא שבינתיים, השלוחות של איראן בעזה (חמאס והג'יהאד האסלאמי) כבר עושות את זה. הן "מחזיקות את ישראל בגרון" על ידי חיבור הגזרות שהן כופות עליה. כך באיום שאם ישראל לא תסיג כוחותיה מהר הבית – עזה תגיב (חמאס ב'שומר החומות'), וכך באיום שאם ישראל לא תשחרר את העציר השובת רעב או אם הוא חלילה ימות – עזה תגיב (הג'יהאד האסלאמי בימים אלה).
מדובר בניסיון של חמאס והג'יהאד האסלאמי לשנות את כללי המשחק: להשתמש בעזה הבלתי מפורזת ככלי נשק אפקטיבי שבאמצעותו – רק באמצעות האיום בשימוש בו – הם מבקשים להגביל את חופש הפעולה ויכולת התמרון של ישראל לא רק כלפי עזה, כי אם גם בגזרות אחרות: בגדה, במזרח ירושלים ובתוך ישראל. זוהי התפתחות מסוכנת מאוד, והיא עלולה להחמיר בהדרגה ככל שיחלוף הזמן.
