הבוקר נדהמתי לראות ציוץ של פרופ' דרור מבורך מהדסה עין כרם שגם מלמד באוניברסיטה העברית, והוא כותב ככה: "קיבלתי הודעה מהפקולטה לרפואה, שהשבוע יש לאפשר לתלמידים שרוצים, לא להגיע לשיעורים אלא ללמוד מהבית. ואני שואל: 'מה הבעיה לעבור מייד לזום לכל התלמידים? כאילו, אתם לא רואים מה קורה מסביב?'".
ואני לוקח את השאלה הזאת ומוסיף אותה לכל מקומות העבודה, גם במגזר הפרטי, גם במגזר הממשלתי. למה לא לעבור לעבודה מהבית עכשיו לכל מי שמסוגל? לא היברידי, לא יום כן, יום לא. פשוט לעבור לעבוד מהבית עד שהגל הזה יחלוף. אם אתם עובדים עדיין מהמשרד בטוח קרה לכם שהגעתם לעבודה והפגישה שהייתה לכם אחרי שעתיים בוטלה כי אותו בן אדם נחשף לחולה מאומת ואז הוא הלך לעשות בדיקה ונכנס לבידוד.
בשביל מה כל השטות הזאת? אנחנו כבר שנתיים במגפה הזאת, יש לנו פז"ם, אנחנו לא צריכים לחכות שהממשלה תיתן לנו הוראות והנחיות. הממשלה היא לא בייבי סיטר ואנחנו לא צריכים אותה. בשבועיים–שלושה הקרובים זה הולך להיות גל גדול, ובדיוק כמו בים, כשמגיע גל אתה מוריד את הראש כי אתה לא רוצה לחטוף את זה בפנים. בואו נעבור לעבודה מהבית, ואחר כך נחזור. תכלס, גם אני הייתי שמח לעבוד מהבית, אני פשוט צריך, ממש עכשיו, להיכנס לאולפן ולהגיש את התוכנית.
