במשך שנים ארוכות אבו מאזן יובש על ידי ממשלות ישראל. "שיישב במוקטעה ויעשה את העבודה שלו", זו הייתה פחות או יותר הגישה. נתניהו ידע להרים לו טלפון רק לעיתים נדירות, שרים לא נפגשו איתו וגם השליחים מטעם ממשלת ישראל הפסיקו להגיע.
פגישת גנץ-אבו מאזן: שר הביטחון אמר שבכוונתו להמשיך לקדם צעדים בוני אמון בתחום הכלכלי והאזרחי, והדגיש את האינטרס המשותף שבחיזוק התיאום הביטחוני. הצדדים החליפו מתנות, קיימו פגישה בין הצוותים ואז פגישה בארבע עיניים
— כאן חדשות (@kann_news) December 28, 2021
הדיווח של @galberger ב-#חדשותהלילה@yairweinreb pic.twitter.com/F4JNZt69sz
לראשונה בממשלת בנט התחדשה העלייה לרגל של שרים לאבו מאזן. אמש נרשם שיא חדש: לאחר שבאוגוסט האחרון אירח אבו מאזן את שר הביטחון גנץ בביתו ברמאללה, השיב גנץ בביקור גומלין והזמין את אבו מאזן לביתו בראש העין. אבו מאזן הגיע לשם בשיירה פלסטינית, אורח רשמי של שר בכיר בממשלת ישראל.
פגישה עבודה מדינית רשמית בין אבו מאזן לבכיר ישראלי בשטח ישראל נערכה בפעם האחרונה ב-2010 בבית ראש הממשלה בירושלים, בין אבו מאזן לבנימין נתניהו, בנוכחות שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון והשליח האמריקני מיטשל. שם זה נגמר.
אבו מאזן הגיע אומנם להלוויית הנשיא לשעבר שמעון פרס ב-2016 ואף החליף כמה מילים עם נתניהו ורעייתו, ופה ושם גם הצטלבו דרכיו עם נתניהו בחוץ לארץ, אבל פגישה כזו שמזכירה את הפגישות שהיו בשעתו בין יאסר ערפאת לאהוד ברק בביתו של האחרון בכוכב יאיר, לא הייתה כבר יותר מעשור.
גנץ החזיר את היחסים עם אבו מאזן לפסים נורמליים. לסביבתו של אבו מאזן זה חשוב מאוד. המנהיג הישיש בן ה-86 שבמשך שנים חש מנודה על ידי ממשלות ישראל, חוזר קצת לעניינים. הוא מקבל בחזרה את הכבוד האבוד שנרמס בדרך, אחרי שנים של מה שנתפס בעיניו ככפיות טובה. כפי שאמר פעם מישהו: יש מצרך חינמי שמצוי כאן בשפע, אך ישראל ממעטת להשתמש בו כשזה מגיע לפלסטינים – כבוד.
פגישת גנץ-אבו מאזן: תיעוד – שיירת ראש הרשות הפלסטינית עוזבת את בית השרhttps://t.co/yB8PH2mFJZ @hadasgrinberg pic.twitter.com/uWqrRGnOdm
— כאן חדשות (@kann_news) December 28, 2021
זה נכון שיש הסבורים בישראל שאבו מאזן מעולם לא היווה הזדמנות מדינית אמיתית לחתום על הסכם. אבל גם הם ברובם יודעים שאבו מאזן היווה בשורה ביטחונית לישראל במשך 16 שנות שלטונו ברשות הפלסטינית.
זה נכון שזה האיש שהמשיך לשלם משכורות למחבלים וימשיך לעשות זאת עד יומו האחרון. זה נכון שזה האיש שלא מחק לחלוטין את ההסתה וההתכחשות למדינת ישראל מספרי הלימוד הפלסטיניים. אך באותה הנשימה, זה האיש שבפיקודו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית פועלים כדי לסכל טרור במסגרת התיאום הביטחוני עם ישראל ומוציאים מדי שבוע ובלא פגע ישראלים שנקלעים לשטחם בשוגג – כולל את שני הצעירים מחסידי ברסלב שניצלו מלינץ' בתחילת החודש.
גנץ הבין שאת הגישה כלפי אבו מאזן צריך לשנות. לא להוקיר אותו או להעניק לו פרס ביטחון ישראל, אבל כן להפסיק להשיב את פניו ריקם. להפסיק לנהוג בו בזלזול. הלוא אבו מאזן הוא האיש שעד היום מוביל בחירוף נפש מדיניות יצוקה בבטון נגד שימוש בנשק חם נגד ישראלים (גם אם הוא רחוק מלהיות מושלם), ועדיין, ממשלות ישראל הפנו לו עורף במשך שנים רבות.
מופע של איש אחד | עוד יום
אפשר לטעון שאבו מאזן עושה זאת כדי לשמור על שלטונו שלו מכליה. אפשר גם להבין שהוא עושה זאת למרות המחירים הכבדים שהוא משלם מדי יום ביומו במדד הפופולריות של הציבור הפלסטיני, שחלקים רבים ממנו מתנגדים להמשך התיאום הביטחוני הזה.
אבל זה טבע האדם כנראה. פעמים רבות לא מעריכים משהו, עד שהוא איננו. המציאות מורכבת מאלטרנטיבות וצריך להחליט את מי נכון ומוטב לחזק: את המתון, חרף אי מושלמותו, או את הקיצוני. גנץ את הבחירה שלו עשה.
את הפגישה אתמול תפר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן. זו הייתה פגישה עם נופך אישי, לא בכל יום מגיע ראש הרשות הפלסטינית לביתו של שר הביטחון בראש העין. ואבו מאזן עשה זאת בעיצומם של ימים טעונים ומתוחים שבהם הגדה מבעבעת פיגועים והאלימות חוגגת. הוא בא לשם למרות שידע שהרחוב לא יראה זאת בעין סלחנית ושחמאס יילך לו על הראש (חמאס כבר טען אמש שאבו מאזן, בלכתו לגנץ, דקר את "האינתיפאדה בגדה" בגבה).
נוכחים שהיו פגישה אמש סיפרו על אווירת ההתרגשות שאפפה אותה. תחושה של מאורע היסטורי, תיאר זאת אחד מהם. אבו מאזן הביא עמו שי לגנץ, סוג של תכשיט כלשהו שבלשכת גנץ ניסו לפענח את מהותו. גנץ העניק לו במתנה שמן זית ישראלי. בנו של גנץ, ניר, חייל ביחידת דובר צה"ל, נכנס לחדר במהלך הפגישה בין השניים. גנץ הציג אותו וסיפר לאבו מאזן שבנו משרת בצה"ל. אבו מאזן השיב: "אני מקווה שמהבית הזה ייצא שלום".
הוא יודע, אבו מאזן, שהשלום שהלך והתרחק בשני העשורים האחרונים, לא יפציע בקרוב. בינתיים הוא מתנחם בעובדה שלא כולם בפוליטיקה הישראלית מבטלים בהינף יד ובבוטות את תרומתו ליציבות הביטחונית היחסית ביהודה ושומרון לאורך השנים. הוא יודע שהמאמץ שלו – שעליו הוא מותקף ציבורית מבוקר עד ערב – אולי בכל זאת לא היה לשווא. שיש גם בני גנץ אחד, שיודע להעריך.
