בהופעה בטלוויזיה תמיד יש מימד של בהילות וקיצור, בלי זמן להציג טיעון מסודר עד הסוף. לכן, מעת לעת, אחרי הופעה, אני מסכם גם בכתב. למען הסדר הטוב. למען הבהירות.
"יש למדינה מוסדות חוקיים שקיבלו החלטה שאין יישוב בחומש, מי שרוצה יישוב - שילך לשכנע את הכנסת": האם המדינה צריכה לפנות את חומש בעקבות הרצון של מתיישבים לחזור לשם? @rosnersdomain ו-@KalmanLiebskind דנו בנושא#עצם_העניין pic.twitter.com/WkqvnqL1ux
— כאן חדשות (@kann_news) December 26, 2021
ההופעה היתה אצל קלמן ליבסקינד (אני אצלו בכל ראשון, כוונו את השעונים). הנושא היה חומש. הישיבה בחומש. למי שלא זוכר: חומש היה יישוב בשומרון, שפונה בתוכנית ההתנתקות. מאז, הממשלה, הצבא וקבוצות של מתיישבים משחקים בחתול ועכבר. הממשלה אומרת לא לחזור ליישוב – שהרי, הוא פונה במסגרת הסכמה בינלאומית רחבה. המתיישבים חוזרים ומתיישבים בו – שהרי, הם התנגדו אז, ומתנגדים גם היום לרעיון ההתנתקות. כמובן, כמו בכל פרשה בחדשות, יש עוד כל מיני פרטים שאפשר לספר. אבל במקרה הזה, רוב הפרטים הם הסחת דעת. ישראל אומרת לא – המתיישבים אומרים כן – ומשחק בכאילו מתנהל בעצלתיים.
בנט או נתניהו, מי באמת יותר מתאים להיות רה״מ? בואו והצביעו
הזדמנות כמעט אחרונה לדרג: האם 2021 היתה שנה דרמטית?
עד שיש משבר. במקרה הזה, פיגוע רצחני שבו נורה למוות מי שהיה תלמיד בישיבה המאולתרת בחומש, יהודה דימנטמן. למה בכלל יש ישיבה בחומש? שאלה טובה. התשובה היא כנראה שלצבא אין כוח, זמן, אנרגיה, וגיבוי פוליטי להתעסק עם המתיישבים בחומש. כל עוד אף אחד לא שם לב, הצבא יכול להתעלם מהנוכחות הלא חוקית, ולפעמים אפילו לסייע לה במקרה של מצוקה. הפיגוע מקשה על התעלמות מנוכחותה. יש מתיישבים בחומש. אלה מתיישבים שמצפצפים על איסור שהייה החתום על ידי מפקד פיקוד מרכז.
עכשיו לסקירה מסודרת של הוויכוח שמתנהל בימים האחרונים על פינוי חומש. כמקובל, הוא מתנהל בטונים רמים. אלפי מפגינים עלו בגשם וברוח לחומש כדי להביע מחאה נגד כוונה לפנות את המקום. בלי ציניות: הם ראויים להערכה על הנחישות. אבל לא על הדרישה להשאיר פורעי חוק במקומם. גם לא על הרטוריקה הבכיינית של עיירה יהודית ערב פוגרום. וגם הטיעונים שלהם לא לגמרי מסודרים. אז אנחנו ננסה לסדר, כדי שיהיה ברור מה הם בעצם אומרים. נדמה לי שאפשר לסכם את זה בארבעה טיעונים מרכזיים:
1. ההתנתקות מהשומרון הייתה מהלך לא ראוי.
2. צריך ליישב את חומש ולא לפנות את היישוב.
3. פינוי של חומש אחרי פיגוע יהיה פרס לטרור.
4. לא יכול להיות שמפנים את חומש ולא מפנים את… (כאן השלימו את החסר – ההשוואה המקובלת היא לחאן אל אחמר, אבל שמעתי עוד הרבה גרסאות).
כל אחת מהטענות האלה מצריכה דיון נפרד. כל אחת מהן מובילה לנתיב שיחה אחר. ערבוב שלהן מוביל לבלבול, ולמסקנות שגויות. לכן, ננסה לא להתבלבל.
ההתנתקות הייתה משגה. זו טענה שאפשר לקבל לפחות כאפשרות. ההתנתקות הבטיחה מציאות אחרת מזו שהתקבלה בפועל, ובהחלט מותר לשאול אם הייתה מהלך נכון. סקרי דעת קהל מלמדים שהציבור הישראלי, שתמך בהתנתקות בזמן שבוצעה, שינה את עמדתו עם הזמן. כלומר, המתיישבים מייצגים, בעניין זה, את עמדת הציבור הרחב. אלא שיש עם העמדה הזאת בעיה אחת: היא לא רלבנטית לדיון על חומש. לפחות לא לדיון שנערך כרגע. כן – אפשר בהחלט לגלגל מהלך שמטרתו ביטול חד צדדי של מה שישראל עשתה בהתנתקות. אפשר שישראל תודיע שאינה רואה את עצמה מחויבת יותר למה שהוסכם. תשב הכנסת ותדון – שהרי היא שאשררה את ההתנתקות. תשב הממשלה ותדון – שהרי היא שתכננה וביצעה את ההתנתקות. אם תוצאת הדיון תהיה החלטה לבטל את ההתנתקות ולחזור לחומש, או אז, תשוב הישיבה לחומש. בינתיים, כאמור, השאלה אם ההתנתקות הייתה מהלך נכון פשוט לא רלוונטית.
צריך ליישב את חומש ולא לפנות. זו טענה שאין לה בסיס. מי שרוצה שישראל תתנהל על פי חוק, ושאזרחיה יצייתו לחוק, מי שרוצה לוודא שישראל איננה מקום שבו בני אדם מחליטים בעצמם היכן יגורו, על איזו אדמה יציבו קרוואן, מה מותר ומה אסור – מי שרוצה שתהיה ״משילות״ גם בנגב ובגליל – לא יכול לתמוך בתביעה לאפשר לחומש להישאר במקומה (אלא אם תהיה החלטה ברורה של הממשלה בעניין כזה, וכנראה שלא תהיה). אגב, לא מיותר לציין שכמה מראשי התומכים בהשארת הישיבה בחומש על כנה הם גם ראשי המתלוננים על משילות פגומה בנגב ובגליל. הם צודקים בעניין השני – וקצת צבועים בעניין הראשון.
העיתוי לא מוצלח. נכון. בעניין הזה המתיישבים צודקים. צה״ל היה צריך לפנות את המתיישבים לפני הפיגוע ולא אחריו. הוא היה צריך לפנות אותם בזמן שברור שישראל מפנה משום שיש לה כוח לשמור על החוק, ולא כאשר היא נראית כמי שמפנה מפני שאין לה כוח להתמודד עם רוצחים. ומצד שני, עם יד על הלב: נניח שהיו אומרים למתיישבים ״עכשיו לא זמן טוב, בואו נחליט שאתם מפנים מרצונכם ולצמיתות בעוד שנה״, מישהו חושב שהם היו מסכימים. ובמילים אחרות: האם יש זמן שהמתיישבים היו מסכימים שהוא ״זמן טוב״ ולא פורצים בזעקות שבר? נדמה שהתשובה ברורה. כך שטענת העיתוי היא לא יותר מהסחת דעת.
למה את חומש ולא את… לאמריקנים יש ביטוי מוצלח לסוג השיח שנעשה מקובל מאוד, ומזיק מאוד, גם אצלנו. הם קוראים לזה “WhatAboutism”. ובתרגום צולע ״מה-עם-ההמיזם״. כלומר, מה עם הדבר האחר שצריך לעשות. למה חומש כן וחאן אל אחמר לא. למה חומש כן והבדואים בנגב לא. כמובן – את אותה טענה אפשר לטעון גם להפך: למה את הבדואים בנגב כן ואת חומש לא. מה שמייצר מיד תיקו של שיתוק. אלא אם נפנה את כל מה שלא חוקי בו זמנית, מה שכמובן יהיה מסובך מאוד, תמיד אפשר יהיה לשאול ״למה אנחנו קודם והם רק אחר כך ״.
טענת ״מה-עם-ההמיזם״ היא רעה חולה, מדבקת, שנשלפת בהזדמנויות מגוונות, מהטלת גזירות בקורונה (למה קניונים כן וחנויות לא), דרך נשיאה משותפת בעול (למה אנחנו מתגייסים והחרדים לא), דרך הצדקה של אפליה בנשיאה בעול (למה שהחרדים יתגייסו אם הערבים לא), וכן הלאה. דווקא ממתיישבי יהודה ושומרון האידיאליסטים, שאוהבים לחשוב על עצמם, לפעמים אפילו בצדק, כמי שהולכים לפני המחנה, זה קצת עצוב וקצת פתטי, לשמוע טענות בנוסח ״קודם הם, ורק אחר כך אנחנו״. אתם חלוצים? אתם חוד החנית? אתם בעד משילות? אז למה שלא תהיו אתם קודם – ותתנו לאחרים להיות אחר כך? קיימו אתם את הנחיות המדינה, אפשרו אתם למדינה להפגין כוח של משילות. אחר כך תוכלו לבוא בידיים נקיות ולתבוע משילות גם בנגב.
