יום הדמים בביירות שלשום (חמישי) החזיר רבים למלחמת האזרחים השנייה, שנמשכה 15 שנה וצרובה עמוק בזיכרון של כל לבנוני, גם אם לא חווה אותה פיזית. אבל מי שמנסה למצוא אירוע יותר קרוב בציר הזמן עם קווי דמיון, חוזר דווקא ל-7 במאי 2008, אז התנהלו בביירות במשך שבוע קרבות רחוב בין חמושים מחיזבאללה והמחנה שלו לבין חמושים מזרם אל-מוסתקבל של סעד אל-חרירי הסוני וממפלגתו של וליד ג'ונבלאט.
הסיבה הייתה, בזמנו, לא תאמינו – ממשלת לבנון דאז רצתה להחיל את ריבונותה ולא לאפשר לנסראללה לנהל רשת תקשורת משלו במדינה לצרכים של חיזבאללה. בנוסף לא לאפשר לו אחיזה בנמל התעופה בביירות, באמצעות אחד מאנשיו שפוטר.
לפני 13 שנה זה הסתיים בשיחות פיוס בדוחה בירת קטר וכמובן שממשלת לבנון לימים לא באמת הצליחה להחיל את ריבונותה. אבל מה כן קרה? בציבוריות הלבנונית חיזבאללה נתפס בזמנו כמי שהפנה את הנשק שלו, שמיועד ללחימה בישראל, כדי להילחם בלבנונים. זו הייתה מכה לא פשוטה עבור נסראללה, שבבחירות לפרלמנט שנה לאחר מכן ספג מפלה קשה והאשים את האמריקנים שהתערבו בבחירות.
כאוס בלבנון | נסראללה נמצא במלכוד כי הוא רוצה להחליף את השופט שחוקר את האסון בביירות, מצד שני הוא לא רוצה להגיע למלחמת אזרחים שלישית@kaisos1987 #חדשותהערב pic.twitter.com/Im8otIhoWC
— כאן חדשות (@kann_news) October 14, 2021
למה אני מספר את זה? כי הסיבה האמיתית למה שקרה אתמול ברחובות ביירות היא הניסיון של חיזבאללה לנגוס עוד ועוד בריבונות הרופפת של הממשל החלש בביירות, שנסראללה דואג להשאיר חלש. רק לאחרונה הארגון העביר, בניגוד לרצון הממשלה, דלק וסולר מאיראן דרך שטח סוריה כדי לסייע למשבר האנרגיה החמור.
ועם הסולר בא התיאבון: כי כרגע המשימה הגדולה ביותר של נסראללה היא להזיז מתפקידו בכל דרך את השופט טארק אל-ביטאר, שמנהל את חקירת האסון הכבד שאירע בנמל ביירות לפני כשנה. זה שגבה את חייהם של 200 בני אדם והוביל לפציעתם של עשרות.
בחיזבאללה, כך נראה, חוששים שחקירתו של השופט תקשר אותם לאחזקת האמוניום החנקתי במחסן שהתפוצץ - וזה אחרי שנסראללה בקולו הבהיר כמה פעמים שאין לארגונו שום קשר לנמל. "החקירה שלו מגמתית ונועדה לעשות חיסול פוליטי ולא להגיע לאמת", אמר נסראללה בנאומו האחרון.
אחרי שכבר דווח שאחד מבכירי הארגון העביר איום לאל-ביטאר בסגנון "תשנה את התנהלותך", השופט לא נרתע ויום למחרת הוציא צו מעצר לעלי חסן ח'ליל, עוזרו הקרוב של יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, בן בריתו של נסראללה, ששימש כשר אוצר.
במחנה של חיזבאללה, שמהווה חלק מממשלת לבנון, דרשו שבישיבת הממשלה של יום רביעי יעלה הנושא של אל-ביטאר ולבסוף הישיבה נדחתה. ואז במחנה של נסראללה העבירו את הלחץ להחלפת השופט לרחובות, עם ההפגנה אתמול בביירות מול היכל בתי המשפט. בעת שהתהלכו באזור א-טיונה, נפתחה האש לעבר תומכי המחנה של חיזבאללה ונתנה את האות לכאוס ברחובות ביירות.
האצבע המאשימה מופנית כרגע לאדם אחד – הפוליטיקאי הנוצרי סמיר ג'עג'ע, יריב מר של חיזבאללה שגם הזהיר יום לפני מההשלכות של אותו מפגן מחאה. הבוקר הוא כבר צויר כהיטלר בן זמננו בשער של העיתון אל-אח'באר המקורב לחיזבאללה.
סמיר ג'עג'ע כהיטלר. מתוך העיתון אל-אח'באר
עכשיו כדאי לחזור לאירועי מאי 2008, בגלל שנסראללה מוצא את עצמו במלכוד לא פשוט. מצד אחד הוא מתעקש, כך נראה, בכל מחיר להזיז את השופט שמאיים להביך את המחנה שלו. מצד שני הוא יודע שהמניות הציבוריות שלו יהיו בצלילה, אם יפנה את הנשק פנימה, נגד האזרחים הלבנונים, כמו שקרה לפני 13 שנה.
לא מן הנמנע שמי ששלח אתמול את היורים ניסה להעביר מסר למזכ"ל חיזבאללה שכדאי לו להפסיק את הקמפיין נגד השופט. ברקע חשוב לומר שקיים גם חוסר התלהבות בקרב בעלי בריתו של נסראללה בממשלה להחליף את השופט, מחשש לתגובות בקהילה הבינלאומית שלבנון זקוקה לסיוע שלה כדי להרים את הראש ממצב של קריסה כלכלית.
ישנה עוד נקודה שחייבים לשים לב אליה – בצל הקריסה הכלכלית והמחאה נגד השלטון לפני שנתיים, משהו במחסום הפחד של הלבנונים בכל הקשור לחיזבאללה נסדק. שלא נטעה, הבייס של חיזבאללה בעדה השיעית יציב ואיתן, אבל לבנון היא לא רק השיעים ואי אפשר שלא להתרשם שיותר ויותר אנשים בלבנון מוכנים לצאת בגלוי נגד חיזבאללה. כך היה כשהוא שיגר רקטות לעבר ישראל מהכפר הדרוזי שויה ואנשיו הותקפו וכך היה בהלווייה של אחד מאנשיו שחוסל במסגרת נקמת דם, כשאש נפתחה לעבר המשתתפים בהלווייה מדרום לביירות בחודש אוגוסט האחרון.
גם אחרי אתמול בחיזבאללה לא ממש מתכוונים לוותר וכנראה גם הצד השני. לכן אם הושגה הפוגה, אל לנו להיות מופתעים אם בקרוב מאוד נקום לעוד בוקר כאוטי ומדמם ברחובות ביירות - ולא רק שם.