נפתח באמירה חשדנית. לא כלפי צד אחד, אלא כלפי שניים. צד אחד: במשרד האוצר ובמשרד הדתות טוענים שרפורמת הכשרות שהביא השר מתן כהנא לכנסת תחסוך 500 מיליון בשנה. תחסוך למי? שאלה טובה.
הרפורמה תתגלגל, ותוצאותיה אינן ידועות עדיין. תכף נסביר מדוע. כאשר התוצאות לא ידועות, גם תחשיב החיסכון לא לגמרי ברור. מה אם יתברר שהמוני יצרנים נאלצים דווקא לייקר את הכשרות שלהם כדי שהצרכנים הדתיים לא ינטשו אותם? מה אם יתברר שהכשרות האלטרנטיבית, שטרם נולדה, עולה יותר ממה שנדמה שתעלה?
הצד השני, מגובה בניירות עמדה, טוען שהכשרות תתייקר בעקבות הרפורמה. אולי. אולי לא. גם הוא לא יכול לחזות את העתיד. קחו את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ׳. לביקורת שלו על טענות האוצר יש בסיס. הוא מזכיר שחיסכון לקופת המדינה אין פירושו בהכרח חיסכון לאזרח המתעניין בכשרות. ומצד שני, הוא לא לוקח בחשבון כל מיני אפשרויות. לדוגמה, האפשרות שיתברר, אחרי תהליך קצר של התרגלות, שרוב גדול של שומרי הכשרות חיים בשלום עם הכשרות המופרטת, ומסתמכים בלי יותר מדי טענות על הכשרות החדשה, והזולה יותר.
פתחו לכם חנות בשבת מול הבית – אתם בעד או נגד? בואו ושחקו את ראש.ת העיר
צריך לומר: כרגע, זה לא המצב. כרגע נדמה שיש חפיפה משמעותית בין כמיהה לכשרות לבין התנגדות לרפורמה. כלומר, ככל שישראלים רוצים יותר כשרות, כך הם יותר מתנגדים לרפורמה. למעשה, התומכים הכי מובהקים של רפורמת הכשרות הם הישראלים שבכלל לא אוכלים כשר. מבחינתם, הרפורמה רצויה כמו כל רפורמה שפוגעת בכוחה של הרבנות הראשית, ובעוצמתו של הממסד האורתודוכסי.
לעומתם, מי שהכשרות הכי יקרה לליבם לא השתכנעו שהרפורמה טובה להם. שר הדתות, מתן כהנא, שכנע את מי שלא ממש אכפת להם – ולא שכנע את מי שמאוד אכפת להם. כמובן, הקושי להשתכנע נובע במידה רבה מסיבות פוליטיות. העסקנים של המפלגות החרדיות והדתיות יוצאים בקצף נגד היוזמה, והקהל שלהם קונה את הטענות בלי שבהכרח בחן אותן לעומק. ובכל זאת, יש משמעות לעובדה שיוצאת רפורמה לדרך, כאשר צרכניה העיקריים לא רוצים בה. דמיינו מצב שבו רפורמה בתחבורה הציבורית משמחת רק את מי שלא מרבה לנסוע בתחבורה ציבורית. או רפורמה בשידורי הרדיו שמוצאת חן רק באוזני מי שלא מאזין לרדיו. בעיה.
עכשיו נסביר על מה נשענות המסקנות שתוארו כאן. בשבוע שעבר פורסמו כמה כותרות מסקר בנושא, ביוזמת המכון לחקר היהדות והציונות. רוב הכותרות היו משהו בנוסח ״רוב הציבור תומך ברפורמה״. וזה נכון. השאלה באיזו רפורמה. והשאלה השנייה היא באם בעניין הכשרות הרוב קובע, או רוב שומרי הכשרות קובע, או מה קובע.
מקים המכון דניאל גולדמן, והסוקר מנחם לזר, שלחו לי באדיבותם את התוצאות המלאות. נפתח במה שקצת חסר בהן: הסקר לא שאל את המשתתפים אם הם כן או לא שומרי כשרות, מה שלא מאפשר לדעת בודאות מי תומכים במה – אפשר רק לשער על סמך ממצאים קודמים. מזל שיש הרבה מאוד ממצאים קודמים, כך שגם כאשר משערים, אפשר לקבל תשובות סבירות על מה שחשוב לנו לדעת.
נתחיל מזה: כשליש מהיהודים בישראל אוכלים רק מזון כשר עם תעודת כשרות. בבית, בחוץ, בארץ, בחו״ל. זה הכל. שליש. נכון שמסתובבים גם מספרים אחרים, המלמדים על כך שבערך שני שליש מהיהודים בישראל אוכלים כשר. אבל ההגינות מחייבת לומר שהשני שלישים האלה כוללים גם את כל מי שאוכל כשר רק בבית, או רק בארץ, או כשר אבל בלי תעודת הכשר, ועוד כל מיני אפשרויות. כלומר – השני שלישים הם למעשה שליש מקפידים ושליש משתדלים. וזה כמובן לא בדיוק אותו דבר. מי המקפידים? קל לזהות אותם, כפי שנעשה, לדוגמה, בסקר של המכון למדיניות העם היהודי מ-2019. מי שמגדירים את עצמם חרדים, דתיים תורניים, או דתיים, הם אלה שמקפידים. דתיים ליברלים, מסורתיים, וחילונים קצת מסורתיים, הם המשתדלים. הרוב הגדול של מי שמגדירים את עצמם חילונים לחלוטין (כשליש מהאוכלוסייה) לא אוכלים כשר.
עכשיו נחבר את הנתונים האלה לנתונים של גולדמן ולזר, ומה שעולה מהם הוא דבר ברור: מי שהכשרות יותר משמעותית מבחינתם, גם מודעים לרפורמה של כהנא יותר מאחרים, וגם מתנגדים לה הרבה יותר מאחרים. למעשה, מקרב מי שגם שמעו על התוכנית, וגם יש להם דעה עליה, המצב הוא כזה: החילונים (שרובם לא שומרי כשרות) תומכים בהתלהבות בתוכנית, אך ככל שעולים בסולם ההקפדה על כשרות, כך צונחת התמיכה בתוכנית.
תאמרו: טוב, אבל מה עם כל מי שפשוט לא שמעו על התוכנית? קודם כל, יש הרבה מאוד כאלה. עם כל הכבוד לרפורמה בכשרות, שנמצאת עכשיו בדיונים בכנסת, זה לא בדיוק הנושא שמסעיר את רוב עם ישראל. למעשה, יותר ממחצית הציבור (52%) לא מודעת בכלל לעובדה שישנה תוכנית למהפך במערך הכשרות. תאמרו: מצויין – אם כך, לשר כהנא עוד יש אפשרות לשכנע, וכך לוודא שהתוכנית שלו זוכה לתמיכה עוד יותר משמעותית. זה נכון, אבל בהסתייגות חשובה. כהנא יכול לשכנע עוד הרבה מאוד ישראלים שהכשרות פחות חשובה להם – כי אלה באמת עוד לא שמעו עליה. הוא יכול לשכנע פחות ישראלים שהכשרות מאוד חשובה להם – כי אלה כבר שמעו עליה (ובדרך כלל מתנגדים לה).
במילים אחרות: כמו שזה נראה כרגע, וגם בהתייחס לפוטנציאל העתידי, שר הדתות עומד להעביר רפורמה בכשרות שעיקר תומכיה הם מי שאינם מדקדקים בכשרות, ומי שאינם שומרים כשרות. יכול להיות שזה בסדר. יכול להיות שרפורמה תוכיח את עצמה בכל מיני דרכים, ותהיה טובה לכולם. יכול להיות שהוא בונה על זה שעם הזמן – וזה ייקח זמן – גם מדקדקי הכשרות יבינו שהרפורמה טובה להם.
אבל בינתיים, טובה או רעה (לשם הגילוי הנאות: אני חושב שהיא צעד בכיוון הנכון), ראוי לומר את האמת על מצב הרפורמה. כמו רפורמה בתחבורה הציבורית שנתמכת על ידי מי שאינם נוסעים באוטובוסים, או נוסעים בהם רק לעיתים; כמו רפורמה בהסתדרות הנתמכת על ידי מי שאינם חברי הסתדרות; כמו רפורמה במערכת החינוך הדתית, שנתמכת בעיקר על ידי מי שילדיהם במערכת החינוך הכללית.
משחקי התקציב: בואו והחליטו איזו משכורת יקבל רב העיר, וכמה מיליארדים יוקצבו לשירותי דת
